מדינת ישראל נ' ליניאל

בפני

שופטת כרמית פאר גינת

הכרעת דין

בפתח הדברים אציין כי החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

1.כנגד הנאשמת נרשם דו"ח בגין אי עצירה ומתן זכות קדימה לרכב אחר, עבירה בניגוד לתקנה 22 (א) + 64 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

הנאשמת ביקשה להישפט בגין דו"ח זה, וניהלה דיון הוכחות.

2.מטעם המאשימה העיד השוטר, רס"מ תומר באייקדין. השוטר חזר על האמור בדו"ח. בעדותו ציין כי בתאריך 15/3/11, שעה 19:55 עמד בסמוך לקו העצירה הנמצא ברח' הנותרים פינת הגדעונים בעיר זיכרון יעקב.

השוטר ראה כי הרכב של הנאשמת חלף מכיוון מערב למזרח, וכי הנאשמת לא נעצרה בקו העצירה.

השוטר מציין כי היה בקשר עין רציף עם הנאשמת, וכי הנאשמת עצרה את רכבה לאחר קו העצירה.

3.מטעם ההגנה העידה הנאשמת.

הנאשמת מציינת כי כאשר הגיעה לקו העצירה עצרה את הרכב.

לאחר מכן "גלשה" מעט לכיוון הצומת, ועצרה עצירה מוחלטת פעם נוספת מעט לאחר קו העצירה.

הנאשמת מציינת כי הייתה זו שעת לילה מאוחרת, וכי לא ניתן היה לראות כמעט כלום.

4.לאחר שמיעת הראיות בתיק זה, נותר בי ספק לגבי ביצועה של העבירה ע"י הנאשמת.

5.האירוע ארע בחודש מרץ 2011 בשעה 19:55. המדובר בשעת ערב. המקום היה חשוך, ועל אף שבמקום מוצבים עמודי תאורה, הרי שבתנאים אלו יתכן והשוטר לא יכל היה לראות בברור כי הנאשמת עצרה בקו העצירה.

6.כמו כן, הנאשמת מציינת בעדותה בבית המשפט כי עצרה את רכבה פעמיים.

לראשונה בקו העצירה, ופעם נוספת מעט לאחר מכן. לא מן הנמנע כי בשעת ערב מאוחרת השוטר הבחין רק בעצירה השנייה של הנאשמת, ולא בעצירה הראשונה.

7.גירסתה של הנאשמת אינה גירסה סדורה , אך הנאשמת אינה סותרת את עצמה במהלך עדותה בבית המשפט. בגירסתה הראשונה במסגרת הדו"ח מסרה הנאשמת כי עצרה מעט לאחר קו העצירה.

בבית המשפט מוסיפה הנאשמת ומציינת כי עצרה פעמיים. פעם אחת בקו העצירה, ופעם נוספת מעט לאחר קו העצירה וזאת על מנת שיהיה לה שדה ראיה.

הנאשמת מציינת כי כאשר השוטר עצר אותה הייתה מעט נסערת, ולא בדקה את אשר רשם במסגרת תגובתה.