מדינת ישראל נ' ליטבק

בפני

סגן נשיא השופט אינאס סלאמה

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם דלעיל, הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות שלהלן:

א.התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף – עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") + 38 (3) לפקודת התעבורה {נוסח חדש}, תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

ב.אי ציות לאור אדום ברמזור – עבירה על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

ג.נהיגה רשלנית – עבירה על סעיף 62 (2) + 38(2) + (3) לפקודת התעבורה.

2.על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.6.09 סמוך לשעה 14:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג רנו שמספרו 3844668 (להלן: "רכב הנאשם"), ברחוב בר יהודה לכיוון כללי נשר והגיע לצומת עם רחוב השיש המרומזר. הכביש במקום תקין ויבש, הראות טובה ושדה הראיה פתוח לפנים למרחק 70 מטר. 

באותה עת בכיוון הנגדי ממול ולקראת רכב הנאשם נסע רכב פרטי מסוג יונדאי מספר 5634016 (להלן: "היונדאי" או "הרכב המעורב") נהוג בידי סעב אסעד אשר נכנס לצומת בנסיעה רצופה לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו "דלק בירוק". 

הנאשם, כך נטען, נהג רכבו ברשלנות בכך שלא ציית לרמזור האדום בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת תוך שהוא חוצה את קו העצירה באור אדום, חסם דרכו של נהג הרכב המעורב וכלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי הנאשם, נהג היונדאי ונוסעת אשר נסעה ברכב היונדאי אשר נחבלה חבלה של ממש. בנוסף נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

3.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ומשכך שמעתי את ראיות הצדדים. מטעם התביעה העידו נהג הרכב המעורב מר אסעד סעב (להלן: "אסעד"), אשתו שנפצעה בתאונה, הגב' תגריד סעב (להלן: "תגריד"), הבוחן רס"מ דני בן שמואל (להלן: "הבוחן") והעד מר הלון רדא (להלן: "הלון").

מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו.

דיון והכרעה

4.לאחר ששמעתי את העדים כולם, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו ע"י בעלי הדין, מצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק שיוחסו לו בכתב האישום .

5.בפועל, המחלוקת בתיק זה היא, האם נכנס הנאשם לצומת כאשר האור בכיוון נסיעתו היה אדום?

לעניין האור ברמזור העידו שני עדי תביעה; אסעד והלון. העד אסעד, שנהג כאמור ברכב המעורב, העיד כי נסע מכיוון מזרח למערב ובהתקרבו לצומת הבחין שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו ירוק, הוא נכנס לצומת אף תוך כדי האטת נסיעתו, לפתע הגיח רכב הנאשם לתוך הצומת כשהוא פונה שמאלה, אסעד ניסה להתחמק ממנו ללא הצלחה. הוא העיד, כי נסע במהירות שבין 40-50 קמ"ש, כי היה בנתיב הימני וכי הנאשם הגיח במהירות.

הלון העיד, כי בדרכו לעבודה נסע מאחורי היונדאי וכי התאונה ארעה בזמן שבכיוון נסיעתם היה אור ירוק. הוא ציין, כי נסע בנתיב הימני וכי גם היונדאי "יכול להיות" שהיה בימני. הוא העיד, כי ראה את התאונה ממרחק שבין 30-40 מטר וכי יצא מרכבו וניגש לעזור שניות לאחר התרחשות התאונה.

6.יאמר מיד כי עדותם של אסעד ושל הלון הותירה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את ההתרחשויות וכי אכן האור בכיוון נסיעתם היה ירוק. שוכנעתי כי העד הלון לא הכיר את נהג היונדאי קודם לתאונה וכי אין לו כל מעורבות או אינטרס בתוצאותיה. עסקינן בעד אובייקטיבי שעדותו היתה קוהרנטית וקולחת וכאשר החקירה הנגדית לא פגעה במהימנותו, גם אם לא זכר פרטים שוליים ולא מהותיים כגון השעות המדויקות.

עדויותיהם של אסעד ושל הלון עולות האחת עם רעותה בקנה אחד ומשתלבות בצורה הגיונית בהתרחשויות נכון לאירוע התאונה. עדותו של אסעד מחזקת את עדותו האובייקטיבית של הלון, והעובדה כי מדובר בעד מעוניין (בהיותו הנהג ברכב המעורב) אין בה כד לפגוע ברושם האמין שהותיר. לא זו אף זו, עדותם של הלון ושל אסעד עולה בקנה אחד עם התמונות שצילם הבוחן ואשר הונחו גם הן בפניי.