מדינת ישראל נ' ליברטי אלי

החלטה

בפניי בקשה מיום 19/1/11 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 23/9/10 בהעדר התייצבות המבקש לדיון ביום 5/9/10.

המבקש טוען כי הדיון בעניינו בוטל מספר רב של פעמים, מטעמי בית משפט, כי לא קיבל כל הודעה על שינוי מועדי הדיון וגם את ההודעה על גזר הדין לא קיבל לידיו.

המבקש מוסיף וטוען כי העבירה שיוחסה לו בוצעה לכאורה על אופנוע שאינו שייך לו ואינו באמתחתו. המבקש טוען כי לא ביצע את העבירה ויש לו השגות רבות כנגד כל אשר נטען כנגדו.

זאת ועוד, מאחר ומדובר בעבירה חמורה יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט, עברו אינו מכביד ולחובתו עבירות שרובן טכניות. מדובר במבקש שעובד למחייתו כנהג "בסופר" ונוכח פסק הדין הושעה מעבודתו כנהג ובכך איבד את מטה לחמו.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש לא קיבל כל הודעה על ביטול הדיון ובחר לעשות דין לעצמו ולא להתייצב.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

מדובר בדו"ח מסוג הזמנה לדיון. המבקש קיבל את הזימון לדיון במעמד קבלת הדוח. המועד שנקבע בדו"ח לא נדחה כלל.

יחד עם זאת, מצאתי כי עשוי להיגרם למבקש עיוות דין. המבקש טוען כי העבירה שיוחסה לו בוצעה לכאורה על אופנוע שאינו שייך לו ואינו באמתחתו. המבקש טוען כי לא ביצע את העבירה ויש לו השגות רבות כנגד כל אשר נטען כנגדו. אני סבור כי יש לבחון טענה זו ולו מהטעם כי מדובר בעבירה חמורה אשר גזר הדין שניתן בגינה מכביד.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 23/9/10.

אני קובע ישיבת מענה ליום 10/4/11 בשעה 15:30.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"א, 24 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: