מדינת ישראל נ' לוין ואח'

החלטה

נדחה לעיון ומתן החלטה שתינתן בהקדם.

עו"ד מירי אוזן מהסנגוריה הציבורית משוחררת מייצוג החשוד 2.

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תש"ע, 21/06/2010 במעמד הנוכחים.

דורון חסדאי, שופט

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מעצר שנייה של המשיבים (להלן: החשודים), למשך 7 ימים.

החשודים נעצרו לראשונה ביום 18.06.10 ומעצרם הוארך לראשונה ע"י בית משפט השלום בפתח תקווה עד היום.

החשודים נחשדים בביצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה והצתת רכב מנועי.

2.יחד עם הבקשה הוגש לעיוני דו"ח חסוי (מב/3) וכן הדו"ח החסוי שהוגש בבית משפט בפ"ת ביום 18.06.10 (סומן שם מב/1) וכן הוצגו לעיוני מסמכים חסויים אשר סומנו מב/2 א-ג.

3.נציג המבקשת נחקר ע"י ב"כ החשודים והשיב לשאלותיהם, כמפורט בפר' בעמ' 1 שורות 18-27, עמ' 2 -4 עד שורה 20.

4.לאחר גמר חקירת נציג המבקשת סיכמו ב"כ החשודים טיעוניהם כמפורט בעמ' 4 שורות 26-31, עמ' 5-6 עד שורה 11.

בתמצית יאמר כי ב"כ החשודים מותחים ביקורת על דרך התנהלות המבקשת, על העובדה שבהארכת המעצר הראשונה לא הועלה נושא ההצתה אשר אירע כבר בחודש מרץ 2010.

לטענת ב"כ החשודים עבירת ההתפרצות אינה מקימה עילת מעצר, לא נגנב דבר, לא נתפסו כלי פריצה, וביחס לחשוד 2 הוא אפילו לא נחקר לגביה.

5.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהחשודים עברו את העבירות המיוחסות להם בבקשה וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדם בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשודים או אי הארכת מעצרם יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט.

קיים יסוד סביר לחשש שהחשודים יסכנו את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור והכל כקבוע בסעיף 13 (א) לחוק.

יאמר מיד כי לעניין החשד הסביר שהחשודים עברו את העבירות המיוחסות להם אכן מדובר בחשד, שיש לו אחיזה בחומר החקירה ואין המדובר בהשערה בעלמא.

6.בבש"פ 11109/03 שקארנה נ' מדינת ישראל פ"ד נח (2) 350, נפסק, בין היתר, כי חשד סביר "יכול שיתבסס על ראיות שיש בהן להצדיק מעצר לצורך השלמת החקירה המשטרתית אך לא בהכרח יהיה בהן כדי לבסס ראיות לכאורה להמשך מעצר עד תום ההליכים.... הדגש במעצר חשוד מושם על הצורך בביצוע חקירה משטרתית בעוד החשוד עצור. חקירה זו, היא העומדת במרכזה של העילה, מידת הפגיעה בחקירה היא שתבחן אל מול זכותו של העצור לחירות. ".

7.באשר לקיומו של חשד סביר לביצוע העבירות נקבע בבש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מ"י פדאור 97 (2) 197 כי :

"חשד סביר יהיה ויתקיים גם אם אין הוא נתמך ב"ראיות לכאורה להוכחת האשמה" ובלבד שיש ראיות הקושרות את החשוד לעבירה בה מדובר במידת סבירות ראויה המצדיקה – במאזן האינטרסים מזה ומזה – כי תינתן למשטרה אפשרות להמשיך ולסיים את החקירה."