מדינת ישראל נ' לוי

החלטה בטענה מקדמית

בדיון שנערך ביום 14.3.10 העלה ב"כ הנאשמת טענה מקדמית להגנה מן הצדק מטעמי הפליה. לטענתו, מחומר הראיות עולה כי אשמתו של עד תביעה מס' 5 כתב האישום, מר אדהם גשי, אינה פחותה מאשמתה של הנאשמת, לכן על התביעה להגיש כתב אישום גם נגדו או לחילופין לבטל את כתב האישום נגד הנאשמת.

התובע טען כי קודמו בתפקיד עיין בחומר הראיות וראה לנכון להגיש כתב אישום נגד הנאשמת בלבד על בסיס חומר הראיות.

מבלי לעיין בחומר הראיות, ועל סמך הפסיקה הדנה בסוגית ההגנה מן הצדק מטעמי הפליה, ההחלטה נגד מי להגיש כתב אישום היא פררוגטיבה של הרשות התובעת. כל עוד לא נפל פגם בהחלטתה של התביעה או התרשלות בחקירתה או מניע פסול אחר, הבחירה נגד מי מהחשודים יוגש כתב אישום הינה בידיה של התביעה. (ראו ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, (2005) 814 פס' ד-ה) (להלן "פרשת בורוביץ").

יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש המחוזי בת"פ (י-ם) 402/09 רז – ריסבי נ' מדינת ישראל, 2010, (פורסם בנבו), 7 פס' 8:

"הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מהמעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו, אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון, כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין" (ע"פ 37/07, 1005/07 פרג נ' מדינת ישראל (10.3.08))

טרם עיגונה של הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק בחוק נקבע בע"פ 3737/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221 (להלן "פרשת יפת") כי הטענה של הגנה מן הצדק בשלב מקדמי של המשפט תתקבל רק במקרים קיצוניים וחריגים ביותר, בהם קיום ההליך הפלילי פוגע בתחושת הצדק וההגינות. הקריטריון שנקבע בפרשת יפת לבחינת הרשות הנו מבחן "התנהגותה הבלתי נסבלת" של רשות התביעה. בפרשת בורוביץ נקבעו 3 מבחנים ספציפיים לבחינת קבלת התנהגותה של הרשות התובעת ככזו המצדיקה קבלת טענה של הגנה מן הצדק מטעמי הפליה בשלב המקדמי של ההליך הפלילי (פרשת בורוביץ, 807). העמדת מקרה דנן במבחני הפסיקה דלעיל, לא מעלה התנהגות בלתי הולמת של רשות התביעה המצדיקה התערבות שיפוטית בהחלטתה להעמיד לדין את הנאשמת.

היותו של אדם זה או אחר עד תביעה אינה מצביעה בהכרח על מניע פסול של התביעה, המצדיק קבלת הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק מטעמי הפליה. כדברי כב' ביהמ"ש המחוזי בפרשת בורוביץ:

"..." מקובלת עלי טענת התובע כי לתביעה יש שיקול דעת, ומשלא הוכח שמדובר במניע פסול, כאשר לכך מצטרף השיקול של האפשרות להזמין חלק מאותם אחרים כעדים במשפט הנוכחי, אינני סבור שיש בכך בסיס כדי לבטל כתב אישום" (פרשת בורוביץ, 812 פס' 24).

בענייננו אף לא נטען כי מניע פסול כל שהוא הביא להחלטה להעמיד לדין את הנאשמת בלבד.

מובן מאליו, כי אם במהלך שמיעת הראיות, תחשף תמונה שונה, שתצדיק החלטות אחרות של התביעה, חזקה על רשות התביעה שתעשה מלאכתה נאמנה ותפעל בהתאם.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה המקדמית.

אני קובעת הקראה נוספת ליום 8.7.10, שעה 09.00.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים,

ניתנה היום, ח' ניסן תש"ע, 23 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: