מדינת ישראל נ' לוי

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות שיוחסו לו בשני אישומים - שתי עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, לפי סעיף 424 (2) לחוק העונשין.

לפי המפורט בשני האישומים, הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית בשנים 2003 - 2005 בחברת השקעות ותעשיות של ספן בע"מ (להלן: "ספן"), שהינה חברה ציבורית שנסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב ויצרה באמצעות חברת בת שלה, ספן בע"מ, מוצרים שונים בתחום תעשייה העץ והפורמיקה.

בשנים אלה היו דוד קרמרמן ובנו מיכאל קרמרמן בעלי השליטה ונושאי משרה בחברת ספן, דוד כיהן כיו"ר הדירקטוריון בעוד שמיכאל כיהן כמנכ"ל וכדירקטור.

הנאשם שהינו רואה חשבון במקצועו כיהן כחשב ומנהל כספים של חברת ספן והיה חתום יחד עם המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון על דוחותיה הכספיים הרבעוניים והשנתיים שהוגשו לרשות ניירות ערך ולבורסה.

לפי המפורט באישומים כאמור, הנאשם ביחד עם נושאי המשרה האחרים בחברה הגישו תשעה דיווחים כוזבים במספר דוחות כספיים בחברה ציבורית. על פי האמור באישום הראשון, מעשיי הנאשם גרמו לכך שרכיב המלאי ורכיב ההכנסות תוארו בצורה מטעה בדוחות הכספיים, כאשר ההכנסות הוצגו ביתר ואילו המלאי לא נגרע בהתאם. לפי המפורט באישום השני, מעשיי הנאשם גרמו לכך שהמלאי שהוצג, הוצג ביתר בדוחות הכספיים.

רכיבים אלה של ההכנסות והמלאי בדוחות הכספיים משפיעים על רווחיותה המדווחת של החברה ופוגעים בניהול התקין של עסקי התאגיד.

הצדדים עתרו במשותף לבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מוסכם של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות במידה והנאשם יימצא מתאים לכך, כמו גם מאסר על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה ביקש להדגיש את העובדה שמר קרמרמן, ששימש בעת הרלוונטית כמנכ"ל חברת ספן, יצא את הארץ טרם החקירה ועדיין לא שב. החקירה החלה בשלהי שנת 2005, אולם כל הניסיונות שעשתה המאשימה עד כה לגרום להסגרתו לא צלחו. כך הנאשם, שאיננו הגורם המרכזי באישומים, הועמד לדין כאמור כאשר החשוד המרכזי לא נחקר ולא מסר כל גרסה בנדון.

עוד הוסיף עו"ד שוורץ, כי הנאשם אמנם הואשם בעבירות מנהלים בתאגיד, אך מוסכם על הצדדים כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם החברה דיווחה דיווחי כזב.

מוסכם על הצדדים גם כי הנאשם לא הפיק כל טובת הנאה אישית ממעשיו, כמו כן מוסכם על הצדדים, שאין ולא הוצגו ראיות מוכחות לנזק כלשהו לחברה מלבד אותו נזק דיווחי.

כן הוסכם בין הצדדים, שמדובר בעבירות שבוצעו כאמור בשנים 2003 - 2005, וכי הנאשם הודה במיוחס לו בשלב מוקדם מאוד והעיכוב שנגרם בהגשת כתב האישום הוא פועל יוצא של אי יכולת לאתר את החשוד העיקרי חרף הניסיונות לגרום להסגרתו לישראל.

בשלב זה כאמור, בחרה המאשימה להגיש את כתב האישום כנגד הנאשם אף מבלי לחקור את מי שנחשב לחשוד העיקרי. כתב האישום הוגש כנגד הנאשם אך לא כנגד החברה ולא כנגד אביו של החשוד העיקרי.

כל אלה נסיבות ששוקללו על ידי המאשימה שעה שהגיעה להסדר טיעון עם הנאשם.

בבואי לשקול, האם לכבד את הסכם הטיעון וזאת לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, ואת דברי עדי האופי מטעם הנאשם, מצאתי בסופו של דבר לאשר את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את העונשים המוסכמים.

בת"פ (מחוזי ת"א) 21315-07-13 מדינת ישראל נ' כוכב (15.12.2013) נדרשתי לשאלה אם במקרה שבו מוצג בפני בית משפט הסדר טיעון על בית המשפט לבחון את ההסדר בהתאם למתווה שקבע המחוקק בתיקון 113, וסייגתי שם שלטעמי, שכאשר מדובר בעבירות חמורות או בעבירות בעלות חשיבות ציבורית, זכות הנאשם וזכות הציבור להבין את שלבי גזירת הדין בהתאם למתווה שקבע המחוקק.

מתווה זה כולל שלושה שלבים לגזירת העונש:

ראשית, במידה והנאשם הואשם ביותר מעבירה אחת, על בית המשפט לקבוע, אם העבירות מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים.

שנית, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבות ביצועה.

שלישית, נבחנות הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ועל בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה למעט נסיבות חריגות של שיקום או צורך יוצא דופן בהבטחת שלום הציבור בפני הנאשם (ראה ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)).