מדינת ישראל נ' לוי

החלטה

1.בפני בקשה העוסקת בזכאות נאשם במסגרת ההליך הפלילי לקבל מהמאשימה, מידע בדבר נתונים בנוגע להליכי אכיפה שננקטו כנגד מי שביצעו עבירות דומות לאלה המיוחסות לנאשם, תוך בחינת הסוגייה האם מדובר בחומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), תשמ"ב-1982.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

2.ביום 3.11.11 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה בעבודות משק בית בביתו, בלא היתר כדין ובלא שהסדיר עבורה ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 1 (ד) ו 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991).

3. ביום 6.5.12 התקיים דיון בו נדחתה ההקראה נוכח בקשת הנאשם לקבל העתק מהנימוקים להגשת כתב האישום.

4.ביום 2.9.12 התקיים דיון הקראה בתיק והנאשם הודה בסעיף 1 לכתב האישום וכפר בשאר סעיפי האישום.

5.התיק נקבע להוכחות ליום 11.6.13.

6.בחודש 2/2012 פנתה ב"כ הנאשם למאשימה בבקשה להמיר את כתב האישום בקנס מנהלי והבקשה נענתה בשלילה.

7.ב"כ הנאשם הגישה ביום 4.6.13 בקשה דחופה להורות על המצאת מידע רלבנטי על מנת שיהיה בידי הנאשם התמונה המלאה והעדכנית בדבר מדיניות המאשימה בנדון. במסגרת בקשה זו ביקש הנאשם למסור לידיו נתונים אלו:

מספר כתבי האישום אשר הוגשו בגין העסקת עובדים זרים ללא היתר במשק בית, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים, מאז הגשת כתב האישום בתיק דנן ועד היום

מספר הקנסות המנהליים אשר הוגשו בגין העסקת עובדים זרים ללא היתר במשק בית, בניגוד להוראת חוק עובדים זרים מאז הגשת כתב האישום בתיק דנן ועד היום.

הבקשה הסתמכה על פסיקת בית הדין הארצי בעפ"א 29798-10-11, מדינת ישראל נ' מרים יהודית עמית ונילי ברק פריאל (מיום 22.4.13).

8.ב"כ הנאשם הבהיר בבקשתו כי הגיש בקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח -1988 לקבלת מידע מהמאשימה בדבר כתבי אישום שהוגשו וקנסות מינהליים שהוטלו בגין העסקת עובדים זרים שלא דין במשק בין השנים 2002-2011 וכי המידע שנמסר לה הינו לתקופה עובר להגשת כתב האישום. ב"כ המבקש הציגה במהלך הדיון את החומר שקיבלה במסגרת הבקשה לפי חוק חופש המידע. לטענת הנאשם לא היה מקום להגיש את כתב האישום מלכתחילה הואיל והגשת כתב האישום אינו עומד בתנאים ובהנחיות של משרד התמ"ת להגשת כתב אישום הואיל ומדובר במקרים מסוג בו פועלים במסגרת קנס מינהלי ולא כתבי אישום. נוכח האמור הנאשם מבקש לקבל מידע זה כדי להוכיח את טענתו בנדון. עוד טוען הנאשם כי מדובר בחומר חקירה שיש לגלותו.

9.מנגד, מתנגדת המאשימה לקבלת הבקשה וטוענת כי לא ברור מדוע בקשה זו הוגשה במועד מאוחר ורק בסמוך למועד דיון ההוכחות. עוד טוענת המאשימה כי הנאשם לא ציין מה הבסיס החוקי עליו מתבססת הבקשה וכן אין כל בסיס חוקי לבקשה זו. עוד טוענת המאשימה כי הבקשה נועדה לעקוף את הוראות חוק חופש המידע וכי ככל שהמבקשת סברה כי לא קיבלה את מלוא המידע יכלה לפנות בהתאם לדין לקבלת מידע זה.

10.ביום 11.6.2013 התקיים דיון בתיק במהלכו טענו הצדדים בנוגע לבקשה זו. יצויין כי ב"כ הנאשם הבהירה במהלך הדיון כי מדובר בגילוי חומר חקירה במובנו הרחב , בהתאם לפסק דין פריאל. לאחר הדיון שהתקיים בתיק הגישו הצדדים השלמת טיעונים בכתב, שבמסגרתה טענה המאשימה, בין היתר, כי ככל שבבקשת הנאשם להעלות טענה בדבר אכיפה בררנית, עליו להביא ראשית ראיה לכך, ולטענתה חלה טעות בפסיקת בית הדין הארצי שקבעה בשני מקרים דומים כי יש לחייב את המדינה למסור את המידע המבוקש (עפ"א 29798-10-11 מ"י – מרים יהודית עמית, עפ"א 9796-04-12 מ"י – נילי פריאל). כן טענה המאשימה כי רשות מנהלית נהנית מחזקת החוקיות ומי שמעלה טענה נגד החלטת רשות, בעניין אכיפה בררנית – עליו הנטל להפריך טענה זו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בפני, החלטתי לקבל את הבקשה וזאת כמפורט להלן:

11.זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה שבידי המדינה בנוגע לאישום נגדו, מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט העליון הדגיש והבהיר כי הזכות לעיון בחומר חקירה היא זכות רחבה, וכרוכה בעבותות בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן, וכי רוחבה משתרע אל מעבר ל"גרעין הקשה" של ראיות התביעה וכולל גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע". אין לשלול אפשרות כי חומר שאינו מצוי בפועל בתיק החקירה, יחשב כחומר חקירה, לרבות ראיות שתכליתן לבסס את טענות ההגנה, כאשר המבחן הקובע הוא - מבחן הרלוונטיות לבירור האשמה. (ראה בש"פ 3377/10 עדוי נ מ"י (פורסם בנבו).

12.בעפ"א 29798-10-11 מ"י – מרים יהודית עמית מיום 22.4.2013 דן בית הדין הארצי בהרחבה בשאלה האם כתבי אישום שהוגשו נגד אחרים ביחס לאותן עבירות בהן מואשמות הנאשמות באותו תיק, וכן מידע סטטיסטי בדבר הליכי אכיפה ביחס לאותן עבירות, מהווים חומר חקירה שהנאשמות רשאיות לעיין בו בהתאם להוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

13.בפסק הדין הנ"ל קבע בית הדין הארצי כי יש לאפשר לנאשם לקבל מידע ונתונים מהרשות, הן נתונים סטטיסטיים והן נתונים בדבר שיקולי הרשות ומדיניות האכיפה, הדרושים להוכחת טענתו. בית הדין הארצי קבע כי מדיניות האכיפה הינה חלק מחומר החקירה הרלוונטי והחיוני להגנת הנאשם. כן קבע בית הדין הארצי כי גם כתבי אישום שהוגשו נגד נאשמים אחרים בעבירות זהות וכן נתונים סטטיסטיים בדבר אכיפה ונהלים בקשת להגשת כבתי אישום – מהווים אף הם חומר חקירה. בית הדין הארצי אף התייחס לצורך לאזן בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכות ההגנה על הפרטיות של הצדדים שלישיים והבהיר כי נוסחת האיזון תהיה קיומה של אפשרות סבירה שיהא בחומר כדי לסייע בהגנת הנאשם. כן עמד בית הדין הארצי על מידת ההכבדה על הרשות וקבע כי יש לבחון אם מדובר בהכבדה ניכרת. בנוסף קבע בית הדין הארצי כי אין לחייב נאשם לפתוח בהליך לפי חוק חופש המידע כאשר עסקינן בהליך פלילי תלוי ועומד, וזאת על מנת שלא לעכבו.

14. משכך, חומר החקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, כולל גם מידע בדבר קנסות וכתבי אישום נגד נאשמים אחרים בגין אותן עבירות.