מדינת ישראל נ' לוי

החלטה

בפני בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר התייצבותו של המבקש, אשר הוזמן כדין, ביקש דחייה ונענה לה ובכל זאת לא התייצב למועד הנדחה.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר: העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין. ראה לעניין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל; רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל, רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל, רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל .

עניינו של המבקש לא נמנה עם אחת מהעילות  הנ"ל, הסיבה לאי הופעה במועד הדיון הינה שכחה, אשר ההלכה הפסוקה כבר קבעה לא אחת כי אין בכך עילה מוצדקת לביטול פסק הדין ובזבוז זמנם היקר של בתי המשפט והמאשימה ראה ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל וע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מ"י שם נאמר כי: "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם...תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך "

לגבי מהות העבירה, הרי שמדובר בעבירת מהירות הנאכפת באמצעות מצלמה ומלבד המשפט הסתום לפיו סיכוייו של הנאשם לא להיות מורשע גדולים, אין דבר וחצי דבר שישכנעני שכך הם פני הדברים, לפיכך לא ייגרם כל עיוות דין בהשארת גזר הדין על כנו. גם העונש שנפסק אינו כה חמור ביחס למהירות המופרזת (118 קמ"ש במקום 80 קמ"ש), בהתחשב בעבר התעבורתי (6 הרשעות קודמות מתוכן 3 עבירות דומות) ובכך שלא מוצה עמו הדין, כבקשת המאשימה ורישיונו נפסל ל-30 ימים ולא ל-45 ימים כפי שהתבקש.

אשר על כן, מכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, אני מבטלת קנסות פיגורים ומאריכה המועד להפקיד רישיון הנהיגה עד ליום 1/5/12.

לתשומת לב הנאשם, נהיגה בזמן פסילה עלולה לגרום למאסרו בפועל.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשע"ב, 09 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: