מדינת ישראל נ' לוי ואח'

גזר דין (בעניינו של נאשם 1 בלבד)

הנאשם 1, על פי הודאתו שניתנה במסגרתו של הסדר טיעון, זייף את תוכנם של שלושה מסמכים הנחזים להיות כאישורים על לימודים תורניים מטעם בית כנסת "וזרח השמש" בבית שמש, שנועדו לנאשמים 2 -4.

הנאשם 1 נטל מזכרים ריקים החתומים על ידי גבאי בית הכנסת, ומילא בהם בכתב ידו, ובאופן הנחזה להיות כאילו נכתב הדבר בידי הגורמים המוסמכים בבית הכנסת, תוכן כוזב לפיו הנאשמים 2 - 4 משתתפים בקביעות בשיעורי תורה המתקיימים במקום.

הנאשמים 2-4, שהם שוטרים במשטרת ישראל, השתמשו במסמכים הנ"ל בכדי להשיג תעודת "השכלה תורנית גבוהה" מהרבנות הראשית לישראל, אשר הניבה לנאשמים 2 -4 תוספות שכר בסך כולל של כ- 700,000 ₪.

כנטען בכתב האישום, האירוע המתואר אירע בשלהי שנת 2003 וכתב האישום בגינו הוגש ביום 8.02.09.

לנוכח הודאתו של הנאשם 1, נקבע כי הנאשם 1 ביצע עבירה של קבלת דבר בתחבולה, על פי סעיף 416 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

הצדדים, כאמור, הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן (סעיף החיקוק הוא קבלת דבר בתחבולה), ייקבע כי הנאשם 1 ביצע את המיוחס לו, ואולם שאלת ההרשעה לא תוכרע, אלא לאחר תסקיר שרות המבחן שיחווה דעתו גם בעניין זה.

הצדדים, כאמור, חלוקים ביניהם בשאלת ההרשעה, אך התביעה הצהירה כי ככל שהנאשם 1 יורשע, היא תעתור להשוואת עונשו לעונשם של הנאשמים 2 -4, היינו מאסר מותנה וקנס.

ב"כ המאשימה, עוה"ד ב. קוליץ, טענה לפניי כי יש להרשיע את הנאשם 1 לאור גילו ובהיעדר פגיעה מוחשית ומוכחת בתעסוקתו העתידית, וכן בשל העובדה כי חרטתו אינה שלמה ואינה מלאה. בשל כל אלה טענה כי אין מקום להקל עימו.

ב"כ הנאשם, עוה"ד א. גיספאן, טען כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, בן 32 כיום, משרת בצבא הקבע, שמעד מעידה חד-פעמית ומיותרת, ואין להטיל בו בשל כך אות קין שילווה אותו לשארית חייו. לגישתו של ב"כ הנאשם, עונש של שירות לתועלת הציבור ללא הרשעת הנאשם הוא מתאים והולם בנסיבות העניין, בהתחשב בזמן שעבר מאז העבירה (עשר שנים), בהמלצת שרות המבחן, וברצונו של הנאשם להישאר ולשרת בצבא הקבע, עניין שלא יתאפשר ככל שהנאשם יורשע בדינו.

תסקיר שרות המבחן סוקר את ילדותו של הנאשם, נערותו ובגרותו, וצוין בו, כי ככלל, הנאשם הינו אדם נורמטיבי, מבוגר, בעל משפחה וללא הרשעות קודמות בעברו. עוד ציינה קצינת המבחן שהנאשם נוטל אחריות חלקית על ביצועה של העבירה ומסכים ליטול חלק בהליך טיפולי ככל שיידרש.

לדבריו כפי שאמרם בפני קצינת המבחן, הוא פעל כפי שפעל על מנת לסייע לאביו ולחבריו ללא שהפיק מכך כל רווח אישי.

הנאשם בדברו האחרון, חזר וביקש את רחמי בית המשפט, הביע חרטה על מעשיו וביקש שלא להרשיעו.

דיון והכרעה

מתחם הענישה ההולם והמתאים

הערך המוגן הטמון בבסיסו של סעיף האישום בו הודה הנאשם הוא ברור. "דבר" (כלשונו של החוק), תוספת שכר או כל טובת הנאה אחרת, מתקבלים באמצעות עבודה קשה ולא באמצעות תחבולה.

הנאשם 1 ביצע את "מלאכתו" באופן אקטיבי ופעיל תוך תחכום ויוזמה.

מעשיו של הנאשם 1 ונסיבותיו חמורים הם, על אף שהרקע לביצועם הוא רצונו של הנאשם לסייע לאביו ולחבריו. הנזק הכלכלי שכמעט ונגרם לקופת המדינה הוא גדול ומשמעותי, ופגיעתו קשה.

לאורם של השיקולים שפורטו, אני סבור כי המתחם הראוי לעבירות אלו הוא הרשעה ובצידה עונש של שירות ארוך לתועלת הציבור ועד מאסר בפועל שירוצה בעבודות שרות.

עד כאן- "המעשה", ומכאן ואילך – "העושה".