מדינת ישראל נ' לוי דותן

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

על פי כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, בתאריך 02.10.10 בשעה 02.44 לערך, ברחוב ויצמן בגדרה, נהג הנאשם בהיותו שיכור, בכך שסרב לתת דגימה של אויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב, 64 ד(א), וסעיף 39 א לפקודת התעבורה.

הנאשם באמצעות בא כוחו כפר בנהיגה בשכרות ובסירוב.

מטעם המאשימה העידו 3 עדים,

עת1 המתנדב גדעון שלוש, אשר במסגרת עדותו הוגשה ההזמנה לדין וכתב האישום ת1, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ת2, ודו"ח פעולה ת3.

עת2, מתנדב רונן זילברבלך, אשר ערך את מזכר ת4.

עת3, השוטר רס"מ דב מרקוביץ, שערך את מזכר ת5.

לאחר סיום פרשת התביעה דחיתי טענת אין להשיב לאשמה, אציין את דברי כבוד הש' בדימוס קדמי, בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, עמוד 1455: "אפשר שיש בחומר ההוכחה שבא בפרשת התביעה כדי לעמוד בנטל הראשון (הוכחה לכאורה), ואין בו, כשלעצמו, כדי לעמוד בנטל הסופי (הוכחה במידה שלמעלה מספק סביר). לכן, אפשר והטענה שאין להשיב לאשמה תדחה והנאשם לא יקיים כלל פרשת הגנה, ובכל זאת יימצא זכאי" – כפי שאכן ארע במקרה זה.

הנאשם לא העיד להגנתו וטענות ההגנה הועלו בסיכומים.

דיון בראיות המאשימה לאור מהות הסירוב המשפטי:

סעיף 64ד (א) לפקודת התעבורה קובע את חזקת השיכרות הקמה כאשר מסרב נוהג הרכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר שנועדה לקבוע את מידת האלכוהול בגופו. אך התנאי להחלת החזקה הקבועה בסעיף 64ד (א) לפקודת התעבורה, הינו שלנאשם הוסברה משמעות הסירוב והכוונה הינה למשמעות המשפטית של הסירוב, שהמסרב לתת דגימה על פי דרישות שוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) או במילים פשוטות שנהג ברכב בהיותו שיכור וצפוי לענישה הקבועה בחוק בגין עבירה זו. ובמקרה שלפנינו מספיק שיוסבר לנאשם ההסבר שמופיע בת2, סעיף 8.

אקדים המאוחר ואציין כי לאור הראיות שהציגה המאשימה, לא מצאתי כי התמלאו תנאי סעיף זה.

עת1, המתנדב (שלב ב) גדעון שלוש, ציין בת1, כי עמד יחד עם המתנדב עת2, במחסום סטטי עצרו רכב לבדיקה שגרתית, הנהג לא היה חגור. לאור עברו של הנהג, בוצעה בדיקה ברכב, התגלו בקבוקי וודקה (אם כי אציין מיד כי תוכן הבקבוקים לא הוכח בפני ומדובר בהתרשמות בלבד). הנוסעים יצאו מההרכב הוא הורה לנהג לא לעשן, אך הלה הכניס סיגריה לפיו וסרב לבדיקת שכרות. בת3, ציין העד כי זיהה את הנהג ברכב שהוא הנאשם, הלה אישר שלא היה חגור, במסמך תאר העד כיצד ניסה הנאשם לחמוק ממנו בסיוע חבריו, ניסה לעשן מספר פעמים, כשהגיעו שוטרים נוספים שהזעיק טען הנאשם כי לא נהג אלא חברו, ואז נלקח הנאשם לתחנת גדרה ע"י רכב בילוש ומפקד התחנה. במסמך ת2, ציין העד כי לנאשם ריח אלכוהול קל, הופעתו מסודרת והוא מגיב לעניין, הוא סרב לבדיקת נשיפון אם כי בחקירתו הנגדית אישר כי לא הייתה לו כלל ערכת נשיפון (עמ' 3 ש' 29). הוא עיכב את החשוד לבדיקה וסימן כי השגיח על מילוי התנאים המוקדמים (אם כי אציין מיד כי הדבר מתנגש במידת מה עם הרשום במסמך ת3), העד ציין בת2, כי הנאשם סרב לבצע את בדיקת המאפיינים – אם כי התרשמותו הייתה שלא ניתן לקבוע האם הנאשם נראה תחת השפעת אלכוהול. העד גם אישר שרשם את סעיף 9 בתחקור החשוד (ואציין מיד כי על תחקור החשוד חתום עת3). כן מסר העד כי מפקד תחנת רחובות אמר לנאשם לעשות את הבדיקה לטובתו (וברור שאין זה עומד בדרישת החוק).

לעניין הדרישה להיבדק מסר העד בחקירתו באופן מפורש (עמ' 5 ש' 15) כי:

"ש: מי ביקש ממנו לבצע ינשוף?

ת: מרקוביץ, אני לא ביקשתי.

....

ש: ז"א שאתה בשום שלב לא ביקשת ממנו לבצע בדיקת ינשוף.

ת: לא אני לא יכול לבקש דבר כזה לא ביקשתי ממנו".