מדינת ישראל נ' לוגסי ואח'

החלטה

ביהמ"ש העליון בבש"פ 557/10 כב' השופט רובנישטיין בתיק של ענת קם נ' מדינת ישראל, ביום 5.8.10, סקר בהרחבה את התנאים באשר למעצר בית ותנאי המעצר כאשר הסוגיה המרכזית אשר נדונה הינה פנייה לשינוי תנאים אלה, משמע עיון חוזר בהתאם לסעיף 52 א לחוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים). החלטה זו הינה למיטב ידיעתי, החלטה המפורטת ביותר אשר ניתנה בתקופה האחרונה ועושה סדר שניתנו על ידי ביהמ"ש השונים, לרבות ביהמ"ש העליון.

הבקשה שבפניי מתמקדת בעיקרה בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת נסרין עדוי והורתה על שחרורו של הנאשם מס' 3 בתיק, מלול סמי בתנאי מעצר בית חלקי, כך שהוא יוכל לעבוד תחת פיקוח של מר דוד אוחנה, וזאת בין השעות 06:30 עד 18:30. החלטה זו אושרה, אם כי לפי דבריו של כב' השופט אליקים בבית המשפט המחוזי, בלב כבד אך סופו של יום הוחלט כי החלטה זו של כב' השופטת עדוי עומדת במבחן ולא תשונה על ידי ביהמ"ש המחוזי. יש להדגיש כי מדובר היה בהחלטה למעצר עד תום ההליכים ולא בבקשה על פי סעיף 52 א לחוק הסדר הדין הפלילי.

שמעתי את דבריהם הנבונים של ב"כ המבקשים וכן את תגובתו העניינית של ב"כ המדינה ולאחר הדיון בדברים אשר צוינו, החלטתי כי אין בידי להעתר לבקשה.

כפי שציינתי, נקודת המוצא שלנו היא החלטת כב' השופטת עדו וכב' השופט אליקים, ושאלה שיש לבחון האם החלטות אלה יש בהן כדי לשנות את החלטתי הקודמת באשר לתנאים אשר הכתבתי לתנאי המעצר. ביהמ"ש בחן בתיק כאן את תנאי המעצר וגם פרק זמן של 4 חודשים, לא עונה על דרישות סעיף 52א לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) – תנאים שאותם כדברי המחוקק, גילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר מעת ההחלטה. החלטת ביהמ"ש הן השלום והן של ביהמ"ש המחוזי בעניין לוגסי, הינה החלטה ספציפית לגבי אדם עצמו, במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים, ודעתי היא כי אין לבוא ולהשפיע על החלטה במקרה דנן.

עיקר היהב בבקשה אשר הונחה בפניי הינו בעובדה כך לפחות לגבי מר לוגסי, כי נקלע למצב כלכלי קשה. עם כל הצער שבעניין, וכמובן הדברים יתבררו במסגרת התיק העיקרי, חלופת המעצר אשר ניתנה על ידי ביהמ"ש לא הותקפה על ידי המערערים עצמם, במקרה דנן המבקשים, אלא הם קיבלוה כדרך אשר ביהמ"ש איזן בין כל הדברים.

כאשר עיינתי בבקשה, ולאחר שקראתי היטב את הדברים אשר גם נכתבו בעבר, הנני סבור כי מלאה העת במקרה דנן לבקשה לעיון חוזר ולשינוי התנאים אותם הכתבתי במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

אני סבור כמו כב' השופט רובינשטיין בתיק אחר, ומציין מפורשות כי שיטת "הסלמי", משמע גריעה בתנאי המעצר אחרי פרק זמן של כחודשיים ימים, יש בה כדי לאיין את חלופת המעצר, כך שאדם אשר מוכן ליטול על עצמו תנאים מגבילים, מבקש לשנות את תנאי מעצרו בחלוף הזמן, כאשר הדברים נראים לו לנכון ואז פונה לביהמ"ש ומציג בקשות שונות, ובמקרה דנן בקשה לצאת לעבודה תוך שהוא מתבסס על החלטה של נאשם אחר באותו תיק. כאמור, אני סבור כי החלטה בעניין מר מלול, הינה החלטה העומדת בפני עצמה, עמדה בערכאת הערעור, וזאת זכותו של ביהמ"ש המחוזי, אך בקשה לעיון חוזר הינה שונה במהותה, ומטרתה היא להביא את ביהמ"ש לשקול את מערך השיקולים, אם יש מקום לשנות את תנאי המעצר, לא מצאתי לנכון כי המקרה דנן עומד בקריטריונים אשר עומד בסעיף 52א. אינני רואה בהחלטה אפליה, אינני רואה בהחלטה משום החלטה המקשה על הצדדים יתר על המידה וגם תסקירים חיוביים יש לקחתם בפרופורציה הנכונה, וסבורני כי במקרה דנן, החלטתו של ביהמ"ש הייתה מאוזנת ונכונה, לפחות בשלב זה של הדיון.

אינני סותם את גולל לבקשה לעיון חוזר אשר יכולה להיות מוגשת בעתיד. הדברים כמובן, יהיו תלויים בתנאים אשר מופיעים בסעיף 52 א לחוק המעצרים, ובהתקדמות התיק גופו, אשר בסופו של דבר הוא זה אשר יכריע אם במקרה דנן יש מקום לכרסום בראיות או לשינוי בתנאים אשר יש בהם כדי לבקש את הבקשה לעיון חוזר.

אני מודע לכך כי לא בחנתי את המעבידים הפוטנציאליים, זאת מן הטעם כי לא מצאתי כל מקום בבקשה לעיון חוזר, להורות על שינוי תנאי המעצר של המבקשים.

אינני יודע וכמובן שהדברים בשלב זה אינם רלוונטיים, את התכונות אשר כל אחד מהמעבידים נושא בחובו, אך כמובן שהנחתי כי מדובר במעסיקים אשר מנסים להיטיב עם חבריהם, אך עובדה זו בלבד אינה עילה מבחינתי, לבקשה לעיון חוזר ובקשה להעתר לבקשה זו.

סופו של יום, אני סבור כי לא בשלה עת לעיון חוזר בבקשתי ולשנותה והדברים אשר ציינתי ביום 10.8.10 הם עדיין בתוקף ולפיכך הבקשה לעיון חוזר נדחית.

תם הדיון בתיק זה, זכות ערר על פי דין.

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"א, 24/10/2010 במעמד הנוכחים.

שמעון שר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: