מדינת ישראל נ' להואני ואח'

פסק דין (הנתבע 1)

בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו למכונית צבאית בעקבות תאונת דרכים מיום 27/5/07, בגין פגיעת משאית השייכת לנתבעת 2, אשר פגעה בה מאחור.

כנגד הנתבעת 2 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

התובעת טענה, כי הנתבע 1 הוא שנהג במשאית הפוגעת. הנתבע 1 הכחיש כי נהג במשאית בזמן התאונה וטען, כי בחלוף הזמן הרב מאז התאונה (כשבע שנים), איננו יכול לדעת מי היה הנהג בזמנו.

מטעם התובעת העידו נהג המכונית הצבאית ונוסע שישב לידו. הנוסע העיד, כי הוא לא עסק בלקיחת פרטי נהג המשאית, לא עיין במסמכים כלשהם הקשורים בנהג המשאית, הוא לא זכר את פרטיו ולא היה מסוגל לזהות אותו. נהג המכונית הצבאית העיד, כי נהג המשאית מסר לו את פרטי הנתבע 1, וזאת בסיוע של שוטר שנכח במקום. עם זאת הוא לא יכול היה לזכור אם עיין במסמכיו של נהג המשאית, הוא לא זכר באיזה אופן רשם את פרטי נהג המשאית, לא ידע היכן נמצא הנייר עליו רשם את הפרטים, ולא יכול היה לזהות את הנתבע 1.

הנתבע 1 העיד כי בחלוף כשבע שנים מאז התאונה הוא לא זוכר כי היה מעורב בתאונה כמפורט בכתב התביעה, על אף שהוא זוכר תאונות אחרות בהן היה מעורב. עוד העיד, כי לא היה הנהג היחיד שנהג על המשאית, כי יתכן שהמסמכים שלו נותרו במשאית, וכי יתכן שנהג אחר שנהג בה מסר את פרטיו או הציג את מסמכיו.

אומר מיד, כי הגעתי למסקנה שלא היה בראיות התובעת כדי להרים את נטל הראיה הנדרש להוכיח כי הנתבע 1 היה מי שנהג במשאית בזמן התאונה.

עדויות העדים מטעם התובעת לא כללו ידיעה אישית כלשהי לגבי זהות הנהג במשאית, והעובדה שמי שנהג בה מסר את פרטי הנתבע 1 איננה מספיקה. כאשר נהג המכונית הצבאית לא יכול היה לזכור אם בכלל עיין במסמכי נהג המשאית, לא הוכח כי התקיים זיהוי של מי שנהג המשאית בזמן התאונה, ולא ניתן לשלול אפשרות סבירה כי אדם אחר אשר נהג במשאית מסר את פרטי הנתבע 1, אף ללא צורך בהצגת מסמכים מזהים כלשהם.

אף בהודעה שמסר נהג המכונית הצבאית בפני חוקר מצ"ח זמן קצר לאחר התאונה, לא נרשם כי לקח לידו את מסמכי נהג המשאית או כי ווידא את זהותו בצורה כלשהי.

לא זו אף זו, בטופס דיווח על תאונת דרכים, אשר עליו חתם נהג המכונית הצבאית, רשום רק שמו של הנתבע 1, ואילו הרובריקות המיועדות לרישום מספר תעודת זהות של נהג הרכב הפוגע, הכתובת ומספר רישיון נהיגה נותרו ריקות. דהיינו, נתונים אלה לא היו בידיו בעת שמילא את הטופס. כלומר, לא רק שנהג המכונית הצבאית אינו זוכר אם עיין בתעודותיו של נהג המשאית, סביר שלא עיין בהם ולא העתיק מתוכן את פרטי הנהג.

ב"כ התובעת הפנה לקשיים בעדותו של הנתבע 1, כגון קשייו לזכור תאונות דרכים אחרות בהן היה מעורב, על אף שבתצהירו טען שהוא זוכר אותן היטב, וחוסר עקביות בעדותו לגבי המקום בו נהג להחזיק את תעודותיו. על בסיס זה ביקש ב"כ התובעת לקבוע, כי עדותו לא היתה מהימנה, וטען כי יש בכך כדי לשמש ראיה כנגדו.

בנסיבות העניין ונוכח חלוף 7 שנים מאז התאונה, לא מצאתי בקשיים עליהם הצביע ב"כ התובעת משום סתירות מהותיות, אשר יש בהן כדי לשלול את מהימנות עדותו של הנתבע 1.

מכל מקום, מכיוון שמצאתי כאמור, כי לא היה בעדויות התובעת כדי להרים את אף את הנטל הראשוני להוכיח שהנתבע 1 נהג במכונית בעת התאונה, לא ניתן להתבסס על קשיים בעדותו של הנתבע 1 כשלעצמה, כדי להרים את הנטל הנדרש.

ויש לציין עוד, כי הגשת התביעה בשיהוי ניכר, בחלוף כמעט שבע שנים לאחר התאונה, גרמה לנתבע נזקים ראייתיים של ממש. לרבות חוסר אפשרות לאתר מסמכים אצל מי שהעסיק אותו בזמנו, אשר אף הוא איננו עובד עוד אצל הנתבעת 2, אשר יתכן שהיה בהם כדי לברר מי נהג במשאית בזמנים הרלוונטיים.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 1.

עם זאת, מצאתי, כי התנהלות הנתבע 1 גרמה לתובעת הוצאות מיותרות, בעקבות בקשת ב"כ הנתבע 1 לזמן את השמאי מטעמה לעדות, ורק לאחר שהתייצב בבית המשפט, הודיע ב"כ הנתבע 1 כי איננו נזקק לחקירתו. בשל כך, אני מוצא כי אין מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע 1.

כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: