מדינת ישראל נ' לב נתנאל

החלטה

לאחר עיון בבקשה ובמסמכים שבתיק, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקיום דיון בעל פה בבקשה. להלן נימוקיי:

הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין (רע"פ 4549/02 איטליא נ' מדינת ישראל).

כפי שעולה מהמסמכים שבתיק, הנאשם זומן כדין לדיון שנקבע ליום 22/3/2010. המועד תואם בין התביעה לנאשם טלפונית, תוך שהובא בחשבון מועד יציאתו את הארץ. מועד זה הודע לנאשם על ידי התביעה.

בנוסף לזימון הטלפוני נשלחה לנאשם, לבקשתו, הזמנה בדואר. ההזמנה נשלחה לכתובת שהתבקשה על ידי הנאשם.

הנאשם אינו מתייחס בבקשתו לזימונו הטלפוני.

טענתו הסתמית כי לא היתה לו כתובת קבועה אינה מהווה נימוק לאי קבלת דבר דואר שנשלח לכתובת שהתבקשה על ידי הנאשם.

בנוסף, חובה היה על הנאשם לדאוג לכך שדברי דואר שנשלחים על ידי גוף רשמי יאספו (השוו: ע"פ (ירושלים) 5045/09 חבש נ' מדינת ישראל)

מכל מקום, על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974, על המבקש להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו, ולא עקב הימנעותו מלקבלה. הנאשם לא הוכיח זאת.

הנאשם הורשע, בהעדרו, ביום 22/3/2010. במועד זה נקבע התיק לטיעון לעונש ליום 17/6/2010. הנאשם עיין בתיק בית המשפט עוד ביום 19/4/2010, ולכן אין ספק כי ידע על מועד הטיעונים לעונש, אך בחר שלא להתייצב גם למועד זה.

המבקש ידע אפוא על מועדי הדיונים מהם נעדר, וניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפטו ולקבל את יומו בבית המשפט. למבקש, שלא התייצב לדיונים, ולא הציג טעם מספיק להיעדר התייצבותו ולכך שלא טרח לבקש מראש רשות להיעדר, אין להלין אלא על עצמו (ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3), 279, ע"פ (ירושלים) 317/96 צור נ' מדינת ישראל).

בנוסף, אין בפי המבקש טענה כנגד האישום גופו, וממילא אין בבקשה כדי לבסס הנחה שההרשעה נעשתה בטעות (ב"ש (מחוזי ירושלים) 8935/09 כדורי נ' מדינת ישראל).

טענת הנאשם כי גיליון ההרשעות שבתיק מוטעה נטענת באופן סתמי. הנאשם אינו מתייחס באופן פרטני לכל אחת מהעבירות המפורטות בגיליון.

כמו כן, עברו המתון של הנאשם הובא בחשבון בטרם נגזר דינו בהתאם.

לא מצאתי אפוא כי נגרם לנאשם עיוות דין בהרשעה או בעונש.

לכן, הבקשה נדחית.

עיכוב הביצוע מבוטל.

ניתנה היום, ה' אלול תש"ע, 15 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: