מדינת ישראל נ' כריים(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיבים, בילאל כריים (להלן: בילאל) ובכר כריים (להלן: בכר) (יקראו יחד להלן: המשיבים) הוגש, יחד עם נאשם נוסף- עבדאללה כריים (להלן: עבדאללה), כתב אישום בת"פ 51936-07-11 אשר מייחס להם את העבירות הבאות:

חבלה בכוונה מחמירה– עבירה לפי סעיף 329(א)(1) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

חבלה במזיד – עבירה לפי סעיף 413ה + סעיף 29 לחוק העונשין.

בנוסף מייחס כתב האישום לבכר עבירה של החזקת סכין שלא כדין- עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

מכתב האישום עולה כי ביום 22.7.11, שעה שהמתלונן עבד, עם שניים אחרים בעבודות אבן בבית פרטי במושבה כנרת, הגיע למקום בכר ובין השניים התפתח דין ודברים בעקבותו קילל בכר את המתלונן ועזב את המקום. מאוחר יותר ונוכח האמור, הגיעו המשיבים ועבדאללה לבית בו עבד המתלונן כאשר עבדאללה ובכר מצוידים בסכינים ואילו בילאל אוחז במוט ברזל. השלושה ניגשו אל המתלונן ותקפו אותו בצוותא, כאשר עבדאללה ובכר דקרו אותו בחלקי גופו השונים, ואילו בילאל הכה במתלונן באמצעות המוט, בין היתר בראשו, ובעט בו. מעוצמת המכות התמוטט המתלונן על הרצפה כשהוא מדמם. המשיבים ועבדאללה המשיכו לתקוף את המתלונן גם בעודו שכוב על הרצפה. לאחר התערבות חברו של המתלונן, נסוגו השלושה לאחר, תוך שהם מיידים אבנים לעבר המתלונן, ועזבו את המקום.

מאוחר יותר שבו המשיבים ועבדאללה ו/או מי מטעמם את הבית וניפצו את שמשת רכבו של המתלונן ואת הפנסים.

כתוצאה ממעשה התקיפה נגרמו למתלונן קרע בגיד יד שמאל וקרע בשריר האמה הימנית וכן פצעים בגפיים העליונות, בצד שמאל של הפנים, בראש ומשני צידי החזה. כמו כן אובחן שבר של טבלה חיצונית של קלבריה פריטאלית משמאל. המתלונן אושפז בבית החולים למשך מספר ימים.

3. לאחר האירוע, ולמרות ניסיונות שנעשו ע"י המשטרה, לא אותר המשיבים. נוכח האמור הוגש תחילה כתב אישום כנגד עבדאללה בלבד יחד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בדיון מיום 2.8.11 בפני כב' השופטת מוניץ, הסכים ב"כ של עבדאללה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד עבדאללה. בהחלטתה, ציינה כב' השופטת מוניץ כי אף היא בחנה את חומר הראיות לגופו ומצאה כי יש בו ראיות לכאורה ממשיות ואף למעלה מכן לבסס את המפורט בכתב האישום בנוגע לעבדאללה.

יחד עם זאת סברה כי במקרה של עבדאללה, לאור גילו המבוגר (55 שנים) ועברו הפלילי המועט והישן, ראוי להזמין תסקיר לבחינת האפשרות של שחרורו לחלופת מעצר. עניינו של עבדאללה נדחה לשם קבלת תסקיר ליום 23.8.11.

4.ביום 8.8.11, נעצר בילאל באופן אקראי כשהוא מסיע 6 שב"חים. בילאל נעצר וביום 14.8.11 הוגש נגדו כתב אישום מתוקן, יחד עם עבדאללה, וכן בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

בדיון בפניי באותו יום, התנגד ב"כ של בילאל לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד בילאל ונערך דיון בעניין.

ביום 15.8.11, הגישה המבקשת כתב אישום מתוקן נוסף, כשהפעם צורף לכתב האישום בכר, יחד עם בילאל ועבדאללה. בנוסף, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של בכר עד תום ההליכים נגדו.

בדיון בפניי באותו יום, התנגד ב"כ של בכר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד בכר ונערך דיון בעניין.

5. לטענת המבקשת, קיימות ראיות לכאורה טובות הקושרות את המשיבים לעבירות המיוחסות להם אשר כוללות, בין היתר, את הודעת המתלונן ושני עדי ראייה נוספים, תיעוד רפואי ועוד.

דיון והכרעה

6.לאחר שבחנתי את חומר הראיות, ואת טענות באי כוח הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל, כך שהמשיבים יעצרו וישלחו לשם קבלת תסקיר שירות מבחן, אשר יבחן את אשרות שחרורם בחלופת מעצר. להלן נימוקיי;

ראיות לכאורה:

בהתאם להוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על בית המשפט לבחון, טרם החלטתו על מעצר הנאשם עד תום ההליכים, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו במיוחס לו בכתב האישום. בשלב זה בוחן בית המשפט האם יש בכוחו של חומר הראיות הגולמי המצוי בידי התביעה להצביע על סיכוי סביר להרשעה [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2)133; בש"פ 748/10 איסקוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו])]. המשקל שצריך להינתן לכל ראיה ייקבע על ידי הערכאה הדיונית בשלב בירור אשמתו של הנאשם כך שבית המשפט הבוחן את דבר קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים אינו נדרש לשאלות כגון מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות, ככל שהן עולות מן העדויות שנגבו. רק מקום בו מוצא בית המשפט כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה כי בשל חולשת הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח או שיש מקום להורות על חלופת מעצר [ראו: בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו],)].

בענייננו, המבקשת סומכת את יתדותיה בעיקר על הודעותיו של המתלונן באסל (להלן: "באסל"), על הודעותיהם של עדים נוספים שנכחו בזירת האירוע, וכן על תעודות רפואיות.