מדינת ישראל נ' כילף

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 18.6.12, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 2.7.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ שבת מרדכי, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1, שכתוב הנסיבות, שסומן ת/2 וסקיצה שערך העד באולם בית המשפט, שסומנה ת/3.

מטעם ההגנה, העידו הנאשם, מטעמו הוגשה תמונה פנורמית של מקום העבירה, שסומנה נ/1 ותמונות של מעברי חציה שונים בתל אביב, שסומנו נ/3 ואינג' גדי וייסמן, שחות דעת מומחה מטעמו הוגשה וסומנה נ/2.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 18.6.12, בסמוך לשעה 11:40, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב יגאל אלון, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לפני מעבר החצייה הסמוך לצומת עם רחוב הפלמ"ח, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא ממשיך בנסיעה רצופה ואינו מאפשר לשתי הולכות רגל, האחת מהן עם עגלת תינוק, שחצו אותה עת את מעבר החצייה מכיוון מערב לכיוון מזרח ומשמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, להשלים חצייתן בבטחה, כך שנאלצו לעצור על גבי מעבר החצייה.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני בדרך כלל שומר על החוק. אני עם ילדים, נוסע כמו שצריך".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך בהתקרבו למעבר החצייה, כאשר הוא בנתיב הנסיעה הימני, הבחין בהולכות הרגל, במרחק של כ-10 מטרים ממנו וכיוון שסבר כי אינו מסכן אותן, המשיך בנסיעה.

הנאשם טען כי בגלל הצמחייה שעל אי התנועה הבנוי, לא הבחין בהולכות הרגל עד שהחלו בחצייה וכי אם היה מבחין בהן לפני כן, היה עוצר את הרכב. הנאשם הלין כנגד הרשות המקומית, שלא דאגה לברא את הצמחייה בסמוך למעבר החצייה, כפי שעתה במקומות אחרים, כעולה מ-נ/3.

עוד טען הנאשם, כי בשלב בו הבחין בהן מתחילות לחצות, לא היה לו שיקול דעת והוא עבר את הנקודה בה צריך היה לעצור.

עד ההגנה המומחה, העיד בפני בית המשפט, על חוות הדעת שערך וטען כי, בהסתמך על דברי הנאשם, בעת שהבחין הנאשם בהולכות הרגל, הוא היה במרחק של כ-10 מטרים מהן ומכאן שלהולכות הרגל היה נדרש פרק זמן של כ-10 שניות, עד הגעתן לנתיב בו נסע הנאשם, פרק זמן במהלכו היה הנאשם מספיק לחלוף על גבי מעבר החצייה מבלי לסכן כלל את הולכות הרגל.

מכאן, קבע העד, ניתן לומר כי הנאשם אפשר להולכות הרגל להשלים חצייתן בבטחה.

העד נחקר והשיב כי טעה באמור בחוות הדעת, עת רשם כי הנאשם נסע מכיוון צפון לכיוון דרום וכי מדובר בטעות סופר בלבד.

העד נשאל על ידי בית המשפט והשיב כי איני יכול לאשר או לשלול את הטענה כי הולכות הרגל נעצרו בגלל רכב הנאשם וטען כי אין זה סביר שנעצרו בגללו.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום, לרבות כיווני נסיעה וחצייה, מיקום רכב הנאשם, מיקום הולכות הרגל ואין למעשה מחלוקת בין הצדדים, באשר לעובדות המקרה, אלא רק בשאלה אם מנע הנאשם מהולכות הרגל להשלים חצייתן בבטחה, אם לאו.

עיקר טענות ההגנה היה בסוגית הסיכון להולכות הרגל והנאשם ועד ההגנה טענו כי הנאשם לא סיכן את הולכות הרגל ולכן, לא נעברה עבירה. עם זאת, סעיף האישום אינו מייחס לנאשם נסיבות מחמירות של סיכון להולכות הרגל, שאז הייתה נרשמת נגדו הזמנה לדין בגין העבירה ולא הודעת תשלום קנס, מכאן, שאלמנט הסיכון, אינו מהווה חלק מיסודות העבירה שבפני ואיני נדרשת לו לצורך הרשעת הנאשם.

בגרסת הנאשם, התגלו סתירות מהותיות. תחילה, טען הנאשם כי הבחין בהולכות הרגל, כאשר החלו בחציה, במרחק של כ-10 מטרים ממנו וכיוון שלא סיכן אותן, בחר להמשיך בנסיעה. בהמשך, טען הנאשם כי בשל הצמחייה במקום, הבחין בהן רק כשהחלו לחצות וכי אם היה מבחין בהן בשלב מוקדם יותר, היה עוצר רכבו – ראה עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 5-7. דהיינו, הנאשם טען כי בחר באופן מודע שלא לעצור, כיוון שאינו מסכן את הולכות הרגל, אך באותה נשימה, טען כי נמנעה ממנו האפשרות להחליט, כיוון שהבחין בהן ברגע האחרון, בשל הצמחייה שעל אי התנועה.

לא ייתכן ספק כי מדובר בטענות סותרות ויתרה מזו, אם בשלב בו הולכות הרגל כבר היו על גבי מעבר החצייה, סבר הנאשם כי הוא יכול להמשיך בנסיעה מבלי לסכן אותן, מדוע שיחשוב כי עליו לעצור את הרכב בשלב בו טרם החלו בחצייה?

על אף האמור בחוות דעת מומחה ההגנה, אני סבורה כי היה על הנאשם לעצור את רכבו ולאפשר להולכות הרגל להשלים חצייתן בבטחה, שכן אם בחרו שתי הולכות הרגל לעצור חצייתן, כאשר לא נטען על ידי הנאשם כי נעצרו בשל גורם אחר מלבדו, מלבד בשלב הסיכומים וכהנחה בלתי מבוססת בלבד, הרי שעשו כן כיוון שלא יכלו להשלים חצייתן בבטחה, קל וחומר מקום בו אחת הולכות הרגל חצתה עם עגלת תינוק.