מדינת ישראל נ' כואזבה

החלטה

מונחת בפני בקשה להארכת מעצרו של החשוד למשך 10 ימים.

על פי הנטען בבקשה, החשוד הינו אסיר השפוט למאסר עולם וכלפיו עומד חשד בדבר ביצוע רצח שאירע לפני מספר שנים באזור ירושלים.

במהלך הדיון הוצג בפניי חומר החקירה, על פיו, נטען כי יש מקום להאריך את מעצרו וכן הוצג בפניי דו"ח חסוי – מ/1, בו פורטו פעולות החקירה שבוצעו ואלה שמבקשת המשטרה לבצע, אשר לצורך ביצוען, מתבקש המשך מעצרו.

אין חולק כי רובו ככולו של חומר החקירה כפי שהוצג בפניי הינו חומר ישן שנאסף בידי המשטרה לפני מספר שנים ואולם, יחד עם זאת, טען נציג המשטרה, כי על פי סדרי העדיפויות הקיימים בידם, הוחלט לחדש את החקירה רק היום ולבצע את פעולות החקירה שהתבקשו.

ב"כ החשוד טען בעיקר בעניין זה, הדגיש כי חומר החקירה היה מצוי בידי המשטרה מספר שנים, כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא ננקטו פעולות חקירה עובר לאיסוף החומר האמור, הדגיש, כי אין בחומר החקירה, שלטענתו הוצג במסגרת הליך אחר שהתנהל ואשר במסגרתו הורשע החשוד בביצוע רצח ונשפט למאסר עולם, כדי ללמד על קיומו של חשד סביר, שכן חומר זה נבחן היטב לפני מספר שנים כאמור ולא נמצא לכאורה, שיש בו, כדי להצדיק פעולות חקירה כפי שנתבקש כיום לעשות.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, שוכנעתי כי קיים חשד סביר, לפיו ביצע החשוד את העבירה המיוחסת לו וזאת, בשים לב לטיבו של החשד, הנדרש בשלב זה של החקירה ועוצמתו.

אכן נכון, חומר החקירה איננו חדש ולא קיבלתי הסבר של ממש, בדבר הצורך לחידוש החקירה דווקא היום ולא במועד שקדם למועד הגשת הבקשה. בית המשפט מודע לסדרי עדיפויות שעל פיהן פועלת המשטרה ואולם, מקום בו מבקשת המשטרה לבצע חקירה, בגין חומר חקירה ישן שנאסף על ידה מספר שנים קודם להגשת הבקשה, עליה להצטייד בהסבר מפורט, המניח את הדעת, בדבר העיתוי שנבחר לניהול החקירה, כיום. דבר זה לא נעשה ועל כך יש להצר.

יחד עם זאת, העבירה המיוחסת לחשוד הינה עבירה חמורה במיוחד, מהחמורות הקיימות בספר החוקים ובית המשפט נדרש לבחון היטב ובזהירות את הבקשה ולאפשר באופן סביר את ניהול החקירה. אולם, לא ניתן להתעלם, נוסף על האמור לעיל, ממעמדו של החשוד והיותו אסיר השפוט למאסר עולם. בנסיבות אלו, ברי, כי אין יסוד לטענת המסוכנות, מקום בו מצוי החשוד במשמורת המדינה וכל עוד לא שוחרר, אין חשש לפגיעה בשלום הציבור.

בחנתי את פעולות החקירה ותוכנן, כמו גם את טענות המשטרה, בעניין הצורך במעצרו של החשוד, על מנת לאפשר את ביצוען וזאת, לנוכח החשש לשיבוש הליכי חקירה. במהלך הדיון, הוצגו בפניי תשובות בכתב של נציג המשטרה (מ/2, מ/3), על פיהן, ביקש נציג המשטרה לבסס את בקשתו להמשך מעצרו של החשוד.

בכל הנוגע לחשש משיבוש הליכי חקירה, בשים לב לשהייתו והמצאותו של החשוד במשמורת המדינה, בהיותו אסיר עולם, הנני סבור, כי ניתן להשיג את מטרת המעצר ולאיין את החשש מפני שיבוש הליכי החקירה, בדרך של שינוי תנאי החזקתו בכלא ולא לאפשר לחשוד ליצור קשר עם גורמים חיצוניים, במישרין או בעקיפין, בדרך טלפונית או בדרך אחרת, לכל פרק הזמן הדרוש, לשם ביצוע אותן פעולות.

באשר לפעולת חקירה שפורטה במ/2 והגם שזו הוגדרה על ידי נציג המשטרה כפעולה שיש חשש לשיבושה, הנני סבור, כי נכון יותר לראות בפעולה זו, כפעולה שלא ניתן לכאורה לבצעה אלא שהחשוד נתון במעצר.

בעניין זה, קובע סעיף 13(א)(3) לחוק המעצרים, כי על בית המשפט להשתכנע, מנימוקים מיוחדים שירשמו, כי יש צורך לנקוט באותה פעולת חקירה שלא ניתן לקיימה, אלא שהחשוד נתון במעצר.

בפסיקה נקבע, כי אין לפרש הוראת חוק זו כמכוונת דבריה להליכי חקירה, אשר יסוכלו מכל וכל – אם לא יהא החשוד נתון במעצר וכי הפרשנות הראויה לאמור הינה שלא ניתן לקיים באורח סביר וראוי, בדרכי החקירה המקובלות והרגילות. יחד עם זאת נקבע, כי ההכבדה על חקירת המשטרה, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מעצר, ויש לשכנע את בית המשפט כי אי מעצרו של החשוד עשויה לפגוע פגיעה חמורה וקשה ביכולת ניהולה הסביר של החקירה. לביסוס טענתה, תדרש המשטרה להסביר ולשכנע, כי בהעדר מעצר, אין דרכים חליפויות וסבירות לביצוע פעולת החקירה הנדרשת (ראה: בש"פ 5492/98 ברונסון נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4), 116).

במהלך הדיון, בית המשפט פנה וביקש לקבל הסבר, לעניין חוסר היכולת לבצע את אותה פעולת חקירה שפורטה במ/2, שלא בדרך של מעצר החשוד וזאת, בשים לב להיותו אסיר עולם, המצוי במשמורת המדינה, כאמור ואולם לא קיבל הסבר המניח את הדעת, אשר יש בו, כדי להצדיק את מעצרו, לצורך ביצוע פעולה זו ואין באמירה הכללית שהובאה בגדרי מ/2 ומ/3, כדי להספיק. כפי שנקבע כאמור, נדרשים נימוקים מיוחדים שירשמו, אשר רק מכוחם ניתן יהיה להורות על מעצרו של החשוד.

סוף דבר, חרף התמשכות החקירה ופרק הזמן שחלף מאז נאסף חומר החקירה שהוצג בפניי, הנני סבור, כי יש בו, כדי לבסס חשד סביר לביצוע העבירה המיוחסת לחשוד ואולם, בכל הנוגע לעילות המעצר, הנני סבור כי ניתן לאיין את החשש משיבוש החקירה בדרך של מניעת מפגשים ושיחות טלפון של החשוד עם גורמים חיצוניים וזאת, לפרק הזמן שהתבקש ועד ליום 17/9/10 בשעה 13:00 וכך הנני מורה. באשר לפעולות החקירה שפורטה במ/2, לא שוכנעתי שיש הצדקה להורות על מעצרו של החשוד לצורך ביצועה.

החשוד יוחזר לבית הכלא שבו הוא מרצה את מעצרו, בכלא ניצן, אשר יהווה לענייננו, חלופת מעצר והמשך שהייתו בבית הכלא, תהיה בתנאים כפי שקבעתי לעיל בעניין מניעת קשר עם גורמים חיצוניים ולפרק הזמן שנקבע.

ניתנה והודעה היום כ"ט אלול תש"ע, 08/09/2010 במעמד הנוכחים.

משה ברעם, שופט

החלטה

בנסיבות אלה, יעוכב ביצוע החלטתי.