מדינת ישראל נ' כהן

פסק דין

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (כב' השופט מאיר דרורי) גזר את דינו של המשיב לאחר שהלה, לאחר תחילת שמיעת הראיות חזר בו והודה בכתב האישום, אשר היה בפני ביהמ"ש קמא.

כתב האישום אשר היה מונח בפני בית המשפט לתעבורה, ייחס לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות ביום 09.04.09, עת נהג קטנוע ברח' הבעש"ט בתל אביב, כשהוא שיכור בכמות של 785 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, גזר על המשיב תקופת מאסר מותנית של שלושה חודשים לשלוש שנים, פסילה בפועל של שמונה חודשים, פסילה על תנאי של שישה חודשים לשלוש שנים וקנס.

כאן המקום לומר, כי ביהמ"ש קמא ציין באשר לפסילה בפועל שתחולתה החל מיום גזר הדין, 06.07.10, כאשר תקופה של 15 חודשים בהם היה פסול המשיב פסילה מנהלית ומשפטית טרם גזר הדין, אינה נלקחת בחשבון.

צא וראה, שחישוב סה"כ הפסילה שהטיל בית המשפט קמא על המשיב, וזאת אשר ריצה ממש, הינה 29 חודשים. 23 חודשי פסילה בפועל ושישה חודשי פסילה מותנית.

סעיף 39 א' לפקודת התעבורה בשילובו עם סעיף 36 (ב) לפקודה, קובעים "חובת פסילה של שנתיים ימים בנסיבות מיוחדות וחריגות אשר יירשמו, רשאי בית המשפט לקצר התקופה ו/או לקבוע שחלקה יהיה על תנאי".

נאמר באותם סעיפים, כי "בית המשפט צריך לפרש בפסק הדין את הנסיבות המיוחדות".

פנייה לגזר הדין בענייו שבפנינו, תגלה שבית המשפט לא מצא לרשום שום מינוח מיוחד, שום נסיבה מיוחדת, ואם בית המשפט קמא התכוון לעובדה שהמשיב היה פסול טרם גזר הדין 15 חודשים ולא ביקש חזרה את רישיונו, אזי ספק רב אם זה נימוק מיוחד המצדיק קיצור הפסילה בפועל.

מדובר במשיב יליד 1987, שלחובתו 4 הרשעות קודמות בדין, אפשר לומר שעברו התעבורתי אינו מכביד יתר על המידה.

יחד עם זאת, ללא ספק בעבירה בה הורשע ובוודאי כאשר מדובר בכמות אלכוהול בדם העולה כפי שתיים וחצי על הכמות המותרת, עסקינן בעבירה חמורה.

עוד ציינה ב"כ המדינה בערעורה, בצדק, באפשרות של סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, כי הוא קובע פסילה של שנתיים כמינימום, ומינימום איננו ממוצע, איננו חציון ובוודאי אינו עונש מרבי.

הנני סובר כי בית משפט קמא טעה טעות כבדה בגוזרו את הדין, ולכן רשאית וצריכה ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין. זאת אעשה תוך שהנני ער לכך שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין.

ההתערבות שאתערב תהיה בהיבט הפסילה בפועל. לא מצאתי לנכון להתערב במאסר המותנה משום שאין לי כל עניין להגביל את שיקול דעתו של בית משפט, אם וכאשר יבוא לגזור את דינו של המשיב, במידה ויחזור לעבור עבירות.

הנני משנה אפוא את רכיב הפסילה בפועל שבוטל על המשיב בבית משפט קמא, ומעמיד אותה על 28 חודשי פסילה בפועל, בניכוי 15 חודשי הפסילה שריצה עד גזר הדין בפני בית המשפט קמא.

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"א, 21/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: