מדינת ישראל נ' כהן שגיא

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, ולהרשיעו באישום של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים על פי תקנה 26 (2) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961.

1.כתב האישום מייחס לנאשם נהיגה ברכב בשכרות, כאשר ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף הינו 285 מיקרו גרם, העולה על המידה הקבועה בניגוד לסעיפים 62 (3) ו- 64 (ב) (א) וסעיף 39 (א) לפקודת התעבורה ותקנה 169 (א) לתקנות התעבורה.

2.מועד ביצוע העבירה 19.02.2010 בשעה 03:06 בסמטת צוקים באילת.

3.הנאשם כפר, כאשר העלה טענה מקדמית באמצעות סנגורו, כי יש למחוק את כתב האישום ואולם בהחלטה מיום 07.09.2010 ניתנה החלטה בה דחיתי את טענת הסנגור.

התיק נקבע לקביעת ראיות, כאשר מטעם המאשימה נשמע ע"ת 1 - עדי דוד וכן הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – דו"ח הזמנה לדין.

ת/2 - דו"ח על בדיקת שכרות.

ת/3 – דו"ח תחקור שכרות.

ת/4 – בדיקת ריכוז ידוע.

ת/5 – פרטי נשיפה.

ת/6 – יומן הפעלה.

ת/7 – דו"ח פעולה מצידו האחד ובדיקת מאפיינים מצידו השני.

כמו כן הוגשו בהסכמה מסמכים שערכה סילביה אלטר – מתנדבת, ת/8 דו"ח פעולה ות/9 – דו"ח עיכוב.

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

טיעוני המאשימה:

5.טוען ב"כ המאשימה כי מדברי הנהג ב- ת/1 עולה כי הוא צרך אלכוהול עובר למעצרו על ידי המשטרה וכן על פי ת/2 הייתה המתנה מינימאלית של 15 דקות מעת הנהיגה והמעצר ועד הנשיפה, לרבות החלפת פיית נשיפה, כאשר ת/4, ת/5 ו- ת/6 מלמדים על תקינות מכשיר הינשוף, זאת כאשר הסנגור לא חלק על ממצאיה של הבדיקה.

6.לטענת ב"כ המאשימה, אין לקבל טיעון ההגנה בעניין אי יציבות בהליכה ללא תימוכין על ידי מסמכים רפואיים וחקירת עורכם וכן לעניין ההדגמה שביצע הנאשם בבית המשפט הרי שהיא מלמדת על יכולתו לבצע את הבדיקה.

7.ב"כ המאשימה מפנה לסעיף 64 (ב) (א) לפקודת התעבורה בו 4 חלופות לפיהן יוחזק אדם כנוהג שיכור, כאשר הרלוונטיות הינן חלופות 3 ו- 4.

"3.מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור וועדת הכלכלה של הכנסת.