מדינת ישראל נ' ישראל(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב למשך 6 ימים, על פי הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק").

על פי הנטען בבקשה הראשונה, מיוחס למשיב חשד, לפיו סחר בחומר מסכן והפצתו. בעניין חשד זה המשיב נעצר ביום 05/03/2014, ומעצרו הוארך מעת לעת. בקשה זו הינה להארכת מעצרו עד לקבלת חוות דעת סם.

על פי הנטען בבקשה השנייה, מיוחס למשיב חשד לפיו, בתאריך 09/03/2014 בעת שהייתו באוהלי קידר בבאר שבע, בשל מעצרו, בחשד לסחר והפצה של חומר מסכן, חתך ופצע את הקורבן שישב איתו בתא המעצר, דבר שהוביל להחשתו של הקורבן לטיפול בבית חולים.

כמו כן נטען בבקשות, כי שחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי חקירה – ויסכן בטחונו של אדם, או את בטחון הציבור. במהלך הדיון הוצג לעיוני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובכלל זה מידע חסוי שסומן בפרוטוקול מב/1 ומב/2, בהם פורטו פעולות החקירה הנדרשות והמחייבות לכאורה מעצר המשיב עד לסיומן.

ב"כ המשיב טען כי מדובר במשיב צעיר, אשר מעצרו הוארך מעת לעת. באשר לבקשה השנייה העוסקת בחשד לתקיפה ופציעה, הפנה ב"כ המשיב להחלטת כב' השופט בן טולילה מיום 10//03/2014, לפיה הוא קבע, כי בנוגע לבקשה זו, החשד הסביר הינו ברף נמוך, המצדיק הארכה קצרה בלבד, וככל שלא תהיה התפתחות ביחס לבקשה החדשה, לא יהיה בחשד סביר זה כדי להצדיק הארכה נוספת. נוכח זאת, ביקש לשחרר את המשיב בערובה לחלופת מעצר.

לאחר שבחנתי את הבקשה הראשונה ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה הראשונה, וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדו בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור והכל כקבוע בסעיף 13 (א) לחוק.

לאחר שבחנתי את הבקשה השנייה, ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה השנייה, וכי חשד זה התחזק במידת מה מהחלטת כב' השופט בן טולילה מאתמול, באופן המצדיק הארכה קצרה נוספת. כמו כן, מתקיימת עילת מעצר כנגדו בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור והכל כקבוע בסעיף 13 (א) לחוק, וכן קיימת סכנה לשיבוש החקירה.

לנוכח מסוכנותו של המשיב, כפי שזו עולה מהבקשה והחומר החסוי שהועמד לעיוני, לא מצאתי כי יש להעדיף, בשלב זה, את שחרורו של המשיב בערובה על פני מעצרו.

ואולם, לא שוכנעתי כי יש מקום, בשלב זה של החקירה, להעתר לבקשה במלואה הן משום שרק מקצת מפעולות החקירה מצדיקות את מעצר המשיב, בשל החשש מסיכולן, מחד והן בשל כך שאין הצדקה, בשלב זה, לנוכח היקף החקירה, להורות על מעצרו של המשיב לכל פרק הזמן המבוקש, בשל החשש למסוכנותו, מאידך.

לפיכך ומכל האמור, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד ליום 13/03/2014בשעה 14:00.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום ט' אדר ב תשע"ד, 11/03/2014 במעמד הנוכחים.

אורית ליפשיץ, שופטת

הוקלד על ידי פרחיה יבגני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: