מדינת ישראל נ' ישיבת נתיב השבים

החלטה

1.על פני הדברים יש טעם רב בטענת המבקשת (מדינת ישראל) כי תובענת העמותה המשיבה כפי שהוגשה לבית משפט השלום, נסמכת על עילה מנהלית (ולא על עילה אזרחית) ולכן – הסמכות הענינית לדון בה הינה לבג"ץ (כמצוות תיקון 15 לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים).

דא עקא – בית המשפט קמא (כב' השופטת ע. קויפמן) ראה עצמו, ובדין, כבול במעין מעשה בית דין שנוצר בין הצדדים דנן. הכוונה היא לפסק דינו של בית משפט זה בע.א. 1049/08 בו נתקבל ערעור העמותה (המשיבה) כנגד דחיית התובענה על הסף – וזאת ביחס לבקשה קודמת של המדינה.

באותה הבקשה נתבקשה הדחייה על הסף בנימוק של "חוסר עילה" – ועל כך נפסק בערעור הנ"ל כי הדברים לא ברורים וחד משמעיים ברמה הנדרשת לצורך דחייה על הסף (פסק דינו של כב' השופט נ. הנדל מיום 29.9.09).

בנסיבות אלה – יש יסוד לקביעת השופטת קמא, כי בקשת הדחייה על הסף הנוכחית (בעילה של "חוסר סמכות") – מתעלמת מפסק הדין הנ"ל בו נקבע כי התובעת זכאית לבירור עובדתי של טענתה כי החיוב הנטען של המדינה הינו "אזרחי" ולא "מנהלי".

יצוין כי המדינה לא ביקשה מבית משפט העליון רשות לערער על פסק הדין שבע.א. 1049/08 הנ"ל.

בנסיבות אלה מוצא אני טעם בטענת המשיבה, כי התערבות ערעורית של בית משפט זה בהחלטת בית משפט קמא, כמוה למעשה כהתערבות ערעורית או "מעין ערעורית" בפסק דינו של בית משפט זה מיום 28.9.09 בע.א. 1049/08 הנ"ל.

2.אכן, ברמה הפורמלית (ובמידה מה אף מהותית) לא הרי בקשה לדחיה על הסף בעילת "חוסר עילה" כהרי בקשה לדחייה על הסף בעילת חוסר סמכות ענינית.

ברם, בנסיבות הפרוצדוראליות שנוצרו בהליכי תובענה זו על גלגוליה השונים בשתי הערכאות – לא ניתן להתעלם ממרחב החפיפה הבולט שבין שתי הבקשות – אשר הראשונה שבהן נדחתה כאמור בפסק דינו של בית משפט זה (בע.א. 1049/08)

אשר על כן ומטעם זה – החלטתי לדחות בקשת הרשות לערער שבפני. (ביחס להחלטת בית משפט קמא בבקשת הדחייה על הסף השניה).

3.עם זאת – החלטה זו אינה בבחינת מסקנה משפטית ביחס לעצם טענת המדינה בדבר חוסר סמכותו הענינית של בית משפט קמא בתובענה שבפניו.

ענין זה, כפי שנקבע בפסה"ד הנ"ל בע.א. 1049/08, יתברר לגופו במהלך בירור התובענה בבית משפט השלום.

ככל שבסופו של יום ימצא בית המשפט קמא בתום בירור העובדות כי אכן המדובר ב"עילה מנהלית" שאיננה מסמכותו – תהיה התוצאה המתבקשת בדחיית התובענה.

הוא הדין אם בסופו של הליך הבירור ימצא בית המשפט קמא כי התובענה מחוסרת עילת תביעה שבדין.

4.מהנימוקים שפורטו לעיל – אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות ענין זה איני עושה צו להוצאות – אולם ענין זה ישוב ויבחן על ידי בית משפט קמא בגדרו של פסק הדין בתום בירור ההליכים שבפניו.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"א, 13 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: