מדינת ישראל נ' ירמקוביץ(עציר) ואח'

החלטה למשיב 1

ערר על החלטת בימ"ש קמא אשר הורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

נגד המשיב, ביחד עם אחרים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, עבירה אשר בוצעה ב 19.02.11.

כתב האישום מלמד כי המשיב ביחד עם האחרים היכו את המתלונן עם בקבוק שבור בראשו ובפניו וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן שני חתכים בסמוך לזווית הפה, דימום בראש ושטף דם מתחת לעינו השמאלית.

בד בבד, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

כב' השופט בקר קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נוכח זיהויו הוודאי של המשיב על ידי המתלונן.

תסקיר מעצר שהוזמן, המליץ על שחרור המשיב בתנאים מגבילים וכך אכן הוחלט על ידי בימ"ש קמא.

מכאן הערר אשר בפניי.

סדר העבודה: ביום 06.02.11 כשנים-עשר ימים לפני האירוע נשוא הערר, נגזר דינו של המשיב בבימ"ש מחוזי בתל-אביב במסגרת ת"פ 40484/01 בפני כב' השופט גורפינקל. המשיב הודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. כתב האישום ייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות כאשר הוא מזוין בכלי חד ותקף את המתלונן על ידי דקירתו במותן ימין ומתחת לעינו השמאלית.

בדבריו לעונש אמר המשיב כדברים הללו: "אני יודע שלא הייתי בסדר, מצטער על מה שהיה, הבנתי ואני משתנה". "אינני שמח שזה קרה אך זה נתן לי לחשוב".

בגזר דין מקל יחסית, הסביר כב' השופט גורפינקל כי הוא נוהג כך לאור האמור בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש לעניין העונש.

במסגרת התסקיר הובהר כי המשיב עשה כברת דרך ארוכה במובן הטיפולי שיקומי.

לאור זאת, ולאור המלצת עמותת "עלם", גזר בימ"ש המחוזי עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות לאחר שהכל שוכנעו כי יש סיכוי להפוך את המשיב לאזרח מועיל.

הנה כי כן, לאחר קשירת כל הכתרים הללו לראשו של המשיב, הוא שב והסתבך והפעם הוא עשה שימוש בבקבוק שבור במקום כלי חד.

עיינתי בתסקיר המעצר שהוגש בפני בימ"ש קמא. הפכתי והפכתי בתסקיר וניכר כי קיימים בו ביטויים המעלים ספקות באשר ליכולת המשיב להציב לעצמו גבולות. ניכר במשיב, כך על פי התסקיר, סף תסכול נמוך וקושי בהצבת גבול פנימי.

כאשר אני נותן דעתי לכל האמור לעיל ובמיוחד לעובדה שהעבירה הנוכחית בוצעה במהלך ביצוע עבודות השירות וזמן קצר לאחר מתן גזר הדין האחרון, אני סבור כי אינני רשאי ליטול על עצמי את הסיכון הכרוך בנסיגה והתקדמות, בלשונו של בא כח המשיב.

עניין אחד אם אני טועה כאשר החשש הוא לביצוע חוזר על עבירות רכוש מינוריות ועניין אחר אם טעות מצויה בהחלטתי כאשר מדובר באובדן חיי אדם.

אינני רוצה למנות כרוכל את הטענות האחרות של התביעה ובהן הרשעות בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית, החזקת סכין וכיוב'.

הסקיר המעצר אינו חזות הכל ותפקידו של בימ"ש הינו לאזן בין ההמלצה לבין השיקולים האחרים. ראה לעניין זה בש"פ 7610/08 כהן נ' מדינת ישראל.

בנסיבות הללו וחרף גילו הצעיר של המשיב, אין מנוס לצערי אלא לקבל את הערר.