מדינת ישראל נ' ירושלמי

החלטה

המבקש השתהה בהגשת בקשתו ולכן דינה להדחות אך מטעם זה. המבקש נשפט בהעדרו ביום 6/2/12 ואילו בקשה זו הוגש כחודשיים לאחר מכן ביום 4/4/12. לאור אישור המסירה שבתיק רואים את המבקש כמי שהיה מודע לדבר פסק הדין שניתן נגדו לפני כחודשיים. המועד הקצוב בחוק להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הוא 30 יום. אין בפני בקשה להארכת מועד, ואפילו הייתי רואה בבקשה שבפני כבקשה כזאת, לא מצאתי כי יש בה טעם ממשי מניח את הדעת לשיהוי הניכר בהגשת בקשה לביטול פסק דין. מכאן, שדין הבקשה להדחות רק מטעם זה.

יתרה מזאת, כפי שצוין, קיים בתיק אישור מסירה המעיד כי ההזמנה לדין לא נדרשה ע"י הנאשם מבית הדואר. לפי החוק יש בכך הזמנה לדין, כדין. הטענות של המבקש בדבר אי קבלת דבר הדואר לא נתמכו בבדל ראיה ועובדה שהיא שהמבקש עצמו מאשר כי גזר הדין מצא את דרכו לידיו למרות שנשלח באותו אופן בה נשלחה ההזמנה לדין אליו. אם למבקש יש קשיים בקבלת דברי דואר 0תיבת דואר לא תקינה, העדר שם על הדלת), חובתו ואחריותו להסדיר זאת. כך או כך, מטענות המבקש עצמו עולה ברורות שדברי דואר אכן מגיעים אליו.

אין בבקשה טעמים נוספים המצדיקים קבלתה. טענות בדבר "הגנה מצויינת" אינן עילה לביטול פסק דין. הנאשם לא צירף ראיות כלשהן לתמיכת דבריו ולא התייחס לדוח הנסיבות של השוטר. יתרה מזאת, הנאשם בעצמו מאשר כי רכבו "בלט במקצת" אך לדבריו לא היה בכך כדי להפריע לתנועת העוברים והשווים, ובכך קשר עצמו באופן ברור לעבירה ומכאן שגם אין חשש לעיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: