מדינת ישראל נ' יצחק

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

2.עפ"י הנטען בהודעת תשלום הקנס (ת/1), שהפכה לכתב אישום לאחר שהנאשם ביקש להישפט, בתאריך 5.9.11 שעה 09:01 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 24-216-90 ברח' אחד-העם בפתח-תקווה כשהוא משתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

בהקראה טען הנאשם: "לא דיברתי. כאבה לי האוזן אז הכנסתי מפתח לאוזן לגרד. גם לא החזקתי את הטלפון".

3.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, מנחם חנוך עת/1 והנאשם העיד מטעם ההגנה.

4.השוטר עת/1 סיפר בעדותו, כי היה בניידת שעמדה בצומת הרחובות הרמן שפירא ואחד העם בפתח-תקווה ואכף עבירות תנועה בנושא חגורת-בטיחות וטלפון. הוא הבחין בנאשם, שנהג ברכב ברחוב אחד-העם ממזרח למערב, מחזיק בטלפון נייד בידו הימנית ומצמידו לאוזנו הימנית. העד היה במרחק של כמטר וחצי או שניים מרכב הנאשם והדגים באמצעות ידיו את כיוון נסיעת הנאשם (משמאל לימין של העד).

העד החל בנסיעה בעקבות הנאשם והורה לו לעצור, הנאשם המשיך בנסיעה ולאחר שכרז לו בשנית עצר בצד. הוא הסביר לנאשם את מהות העבירה שבגינה נעצר ורשם לו את הדוח.

תגובת הנאשם לדוח הייתה:"האוזן כאבה לי וגירדתי אותה" . ובהמשך אמר:"בסדר אני מצטער" ו"למה הקשיחות הזאת".

בחקירתו הנגדית, הסביר העד, כי אמנם לא הבחין בנאשם מדבר אך ראה בוודאות כי החזיק בידו הימנית מכשיר טלפון נייד אותו הצמיד הנאשם לאוזנו הימנית והבחין בעבירה בוודאות.

העד שלל את גירסת הנאשם, כי גרד אוזנו באמצעות מפתח והסביר, כי הנאשם לא טען זאת באופן ספונטני במקום ביצוע העבירה וכן כי העד לא הבחין בשום מפתח שהנאשם לכאורה אחז בו ושב והדגיש, שהוא ראה בוודאות מכשיר טלפון נייד בידו של הנאשם.

5.הנאשם שבחר להעיד סיפר בעדותו, כי במהלך הנסיעה אוזנו כאבה ולכן גרד בה עם מפתח ולא ביצע העבירה.

בחקירתו הנגדית הכחיש הנאשם כי אחז בטלפון.

הוא גם הכחיש את הרשום בדוח כתגובתו, וטען כי אמנם אמר לשוטר אוזנו כאבה והוא גרד אותה אך טען כי לא אמר את המשך הדברים "בסדר אני מצטער ו"למה הקשיחות הזאת?"

6.אני מקבלת את עדותו של עת/1 כמהימנה שראה את הנאשם מחזיק במכשיר טלפון נייד בידו והשתמש בו. הוא הבחין בנאשם במהלך נסיעתו עוד טרם הנאשם הבחין בו, כיוון שעמד בניצב לכביש בו נהג הנאשם והנאשם חלף על פניו מבלי לשים לב לקיומו. תגובתו הספונטנית של הנאשם מהווה הודאה והכחשתו בבימה"ש כי לא אמר זאת נועדה אך לחלצו מן האישום המיוחס לו.

לעומת זאת, גירסת הנאשם, כי גרד באוזנו עם מפתח קטן, אינה הגיונית ואינה ראויה לאימון. גירסה זו לא נטענה באופן ספונטני במקום ביצוע העבירה, הנאשם גם לא הציג בפני השוטר את המפתח בו גרד לטענתו את אוזנו.

אין גם כל דמיון בין מפתח קטן לטלפון נייד וממרחק של מטר וחצי עד שניים וודאי שניתן להבחין בכל אחד מחפצים אלו מבלי לטעות בהם ולהחליפם זה בזה.

7.סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר המיוחס לנאשם בכתב האישום ולפיכך אני מרשיעה אותו בעבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

ניתנה והודעה היום י"ג תמוז תשע"ב, 03/07/2012 במעמד הנוכחים.

לאה שלזינגר שמאי, שופטת

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לעונש, הרשעותיו הקודמות, ושקלתי נסיבותיו האישיות של הנאשם וותק הנהיגה, הריני גוזר את העונשים כדלקמן: