מדינת ישראל נ' יצחק נאוי

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם הן לגופן של נסיבות ביצוע העבירה והן מטעמים שבצדק, כמפורט להלן

מבוא

הנאשם הועמד לדין על עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, שלא נמצא בצדו הימני קו מקווקו, בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

הרכב הנעקף הוא ג'יפ צבאי בו ישבו: חייל בשירות חובה שנהג ברכב, קצין מילואים שישב לצדו ושוטר שישב מאחור בצד ימין.

המקום – כביש 317, סמוך למצפה יאיר (איו"ש).

הזמן – 30/3/13 יום שבת שעה 11:22 , בדרום הר חברון אמורה הייתה להתקיים פעילות של פעילי שמאל מול מתנחלים "כמו כל שבת". (עדות השוטר, פר' עמ' 2 ש' 22).

הנאשם – פעיל שמאל המוכר לצבא ולשוטר.

תשובת הנאשם לאישום

הנאשם כפר באשמה. לטענתו החל עקיפה בקו מקווקו אך נאלץ לסיימה בקו רצוף עקב האצה מכוונת של נהג הג'יפ הצבאי, אותו ביקש לעקוף. לטענת הנאשם הג'יפ הצבאי עקב אחריו ונסע מאחור, בשלב מסוים האיץ הג'יפ ועקף את הנאשם, מיד לאחר מכן האט באופן בולט את מהירות נסיעתו כשהוא נוסע לפני רכבו של הנאשם. הנאשם ביקש לעקוף הג'יפ, או אז הג'יפ הגביר מהירות ומנע מהנאשם להשתלב חזרה לנתיבו, בטרם יהפוך הקו המקווקו לקו רצוף.

למעשה, הנאשם הודה בעובדות, שהרי סיום עקיפה בקו לבן מהווה עבירה על החוק, אולם טען כי עומדות לו הגנות המונעות הרשעתו.

העדים והראיות

מטעם המאשימה העידו השוטר אברהם בוהדנה וקצין המילואים שלום שבח. הנהג בג'יפ לא נרשם ברשימת עדי המאשימה.

מטעם הנאשם העידו הנאשם, שני פעילים שנסעו עימו - ניסים מוסק וגיא אבני (כל אחד נסע בנפרד עם הנאשם, בקטע אחר של הדרך) , ופעיל נוסף בשם גיא בוטביה שמכיר את תוואי הדרך, צילם בדיעבד את כל מסלול הנסיעה של הנאשם (נ/2) והעיד על אורכם של קטעי הדרך בהם הקו היה מקווקו או רצוף.

קצין משטרה בשם יניב אוחנה שהיה במקום ונדרש להגיע מטעם ההגנה, לא התייצב באופן מודע לאחר שהוצהר ע"י ב"כ המאשימה כי שוחחה עמו אישית, וזאת ללא כל מתן הסבר. ההגנה ויתרה על זימונו בפעם השלישית וביקשה לייחס משקל לאי העדתו.

דיון בראיות המאשימה

עדות השוטר אברהם בוהדנה

כאמור, השוטר ישב מאחור בצד ימין, עדותו הייתה נגועה בחוסר אובייקטיביות ומעורבות אישית, על אף שהוא הכחיש זאת, קשה לי להאמין כי שוטר יישאר שווה נפש כלפי מי שבעבר התלונן עליו במח"ש ואילץ אותו למסור הסברים. השוטר נמנע מלכפור בטענה שהוטחה בפניו כי חלק מהתלונות נמצאו מוצדקות – ראה פרוטוקול עמ' 6 ש' 14). אף אם אתעלם מהרושם שעשתה עלי עדותו, הרי שתוכנה לא תאם לעובדות כפי שהוכחו בפני.

לטענת השוטר בוהדנה, הוא הבחין בביצוע העבירה, באמצעות המראה הקדמית של הנהג "המראה של הנהג כל כך גדולה שניתן לראות כמו טלוויזיה, ראיתי דרך המראה של הנהג"(פרוטוקול עמ' 4 ש' 16). טענה זו נסתרה באופן חד משמעי, בעת שהוצגו תמונות הג'יפ הצבאי, שבו מותקנת מראה סטנדרטית וקטנה, בנוסף לחלון קטן ומסורג בדלת האחורית של הג'יפ (נ/1). ולכן אני קובעת כי השוטר לא ראה את ביצוע העבירה, אלא נסמך ככל הנראה על דברי נהג הג'יפ שלא העיד, או קצין המילואים.

על מגמתיות העדות, או למצער על חוסר המקצועיות ("טיפה") כפי שהודה בה השוטר, ניתן ללמוד גם מהדברים הבאים: השוטר נמנע מלרשום בדו"ח את שמו של נהג הג'יפ שהוא לכאורה עד מפתח ומי שיכול היה להעיד באופן הטוב ביותר לגבי צורת נהיגתו ונהיגת הנאשם וכן שכח לרשום את שמות הנוסעים ברכב הנאשם. השוטר לא דייק בכתיבת נסיבות האירוע בעת שרשם כי היו עם הנאשם שני נוסעים, שעה שרק נוסע אחד היה עמו.