מדינת ישראל נ' יפתח

החלטה

בפני בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב לפי סעיף 47 (ט) וסעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

ביום 15.2.11 בשעה 20:30 לערך, נהג המשיב ברכב ברח' הגבעות בבת ים, בתוך גינה ציבורית, ונצפה על ידי שוטרים, כאשר הוא משליך חומר החשוד כסם מסוכן.

המשיב נהג ברכב כאשר הוא שיכור וכאשר בגופו מצוי תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג חשיש.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 15.2.11 בשעה 08:30 לערך הבחין סיור משטרה בנאשם רוכב

על אופנוע בשטח גינה ציבורית.

לאחר שהשוטרים הורו למשיב לעצור, הבחינו כי בידו נייר לבן והוא שופך חומר הנראה חשוד כסם מסוכן.

המשיב איים על השוטרים ואמר: "אני אזיין אתכם אתם לא יודעים איזה מטורף אני, אני משוגע, אני ארצח אתכם..." המשיב התנגד למעצר והשתולל.

בתיק המשטרה דוחות השוטרים אשר מתארים נסיבות מעצרו של המשיב.

המשיב התבקש למסור בדיקת שתן, תוצאותיה נמצאות בחוות הדעת של המכון לטוקסיקולוגיה ומעידות על שימוש בחשיש.

המשיב מודה בכך שברשותו סם מסוכן ומודה בעישון הסם המסוכן יום לפני שנעצר.

כאמור לעיל, בידי התביעה די והותר ראיות לכאורה, שדי בהן כדי להביא להרשעת המשיב בדינו.

באשר למסוכנות.

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".