מדינת ישראל נ' יפרח

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 38(1) ו- 39א לפקודת התעבורה ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.12.10, בסמוך לשעה 03:150, נהג הנאשם ברכב בגבעתיים, ברחוב שפע טל, בסמוך לבית מספר 1 וזאת בהיותו שיכור, לאחר שסירב ליתן דגימת שתן לאיתור סמים, אף שנדרש להיבדק כדין.

פרשת התביעה

עד תביעה מס' 1, רס"ל סבגי לורטה, מטעמה הוגשו המסמכים הבאים: הודעת נאשם (ת/1) טופס זכרון דברים (ת/2).

עד תביעה מס' 2, סמ"ר חמד פלאח, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/3), דו"ח פעולה (ת/4) ודו"ח מעצר (ת/5).

עד תביעה מס' 3, רס"ל איתי בן יהודה, מטעמו הוגש דו"ח פעולה (ת/6).

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה,השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל ונעצר בשל מחסום משטרתי.

ע"ת 2 ניגש אל הרכב והבחין כי הנאשם מזיע, לחוץ, בולע את רוקו ורועד בידיו.

העד ביקש את רשות הנאשם לערוך חיפוש על גופו ובחיפוש נמצא חומר החשוד כסם מסוג חשיש.

העד הורה לנאשם כי הוא עצור וביקש את רשותו לערוך חיפוש בביתו וכן דרש ממנו כי יציג תעודה מזהה, שלא הייתה עם הנאשם ברכב.. בהגיעם למקום, סירב הנאשם לעלות עמו לביתו והעד הזעיק את עד תביעה מס' 3 לסיוע.

במהלך החיפוש, נמצא בחדרו של הנאשם חומר החשוד כסם.

הנאשם הועבר לאת"ן ת"א להמשך טיפול.

עד תביעה מס' 2, ערך לנאשם מבחן ביצוע (בדיקת מאפיינים), בה נמצאו הממצאים הבאים – הנאשם עמד באופן יציב, הלך על הקו באופן יציב וצלח גם את מבחן הבאת אצבע לאף.

התרשמותו הכללית של העד מהנאשם הייתה שלא ניתן לקבוע אם הוא נתון תחת השפעת סמים. הנאשם הועבר אל עדת תביעה מס' 1, אשר הסבירה לו את חובתו ליתן דגימת שתן והחתימה אותו מסמך בנדון, כאמור ב- ת/2.

הנאשם סירב להיבדק ואמר:" בדיקת שתן לא יכולה לתת אינדיקציה לגבי מועד השימוש המדויק בסמים ואני לא נראה הוזה ולא כאחד שהשתמש בסמים ולא סרבתי לינשוף ולא התבקשתי לעשות ינשוף רק שתן".

בהודעתו במשטרה, שב הנאשם ועמד בסירובו להיבדק, עלמרות שקיבל מעדת תביעה מס' 1 הסבר נוסף לגבי משמעות הסירוב.

פרשת ההגנה

הנאשם העיד להגנתו ולגרסתו, אכן סירב להיבדק, אף שהוסברה לו משמעות הסירוב.