מדינת ישראל נ' יפה

החלטה

מונחת לפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשמת.

המבקשת קיבלה זימון לדיון בגין ביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת (123 קמ"ש במקום 70 קמ"ש) בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, היא לא התייצבה במועד ולכן נשפטה בהעדרה ונגזר דינה לחודש פסילה מלנהוג, 1,500 ₪ קנס, וחודשיים פסילה על תנאי.

יצויין כי המאשימה ביקשה שאפסול רישיונה לארבעה חודשים, אולם לא נעניתי לבקשה זו, על אף שהנאשמת לא התייצבה.

המבקשת עותרת לביטול גזר הדין. לדבריה לא התייצבה לדיון בשל מחלה ממושכת אשר כללה אשפוז. כמו כן, לא ידעה על הדיון משום שלא בדקה דואר בתקופה זו, אולם אין מחלוקת כי דבר הדואר הגיע לכתובת הנאשמת ("נמסר למיופה כוח", כך רשום באישור המסירה). המבקשת מבהירה כי רישיון הנהיגה נחוץ לה בשל מגבלותיה הרפואיות ועל מנת שתוכל לסייע לאמה.

בקשתה של העותרת אינה נתמכת בתצהיר כנדרש וראה לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל.

המבקשת לא העלתה כל טענה בכל הנוגע לעבירה גופה למעט בקשה כללית להעלות את טיעוניה.

משכך, לא העלתה המבקשת הגנה טובה לגופה של העבירה, אין באמור לעיל כדי להוות עילה לביטול גזר הדין. אחזור ואדגיש מדובר בעונש סביר וקל בהרבה מהמבוקש על ידי המאשימה. לו הייתי נענית לביטול, היה הדבר כרוך בהוצאות משפט גבוהות ובסיכון שייגזר על הנאשמת עונש חדש שעלול להיות חמור יותר.

לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

לפנים משורת הדין, הנאשמת רשאית בזמן הפסילה להסיע את אמה לטיפולים רפואיים בלבד, ובתנאי שתצטייד באישור רפואי מתאים ובהחלטה זו, למקרה ששוטר תנועה יבקש להציג רישיונות. (על הנאשמת להפקיד רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש והסיווג האמור יירשם באישור שתקבל).

הנאשמת מוזהרת כי העונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: