מדינת ישראל נ' יעקובי(עציר) ואח'

החלטה

החלטה זו היא בעניינו של המשיב 1.

כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 11/10/10 קבעתי כי יש די ראיות לכאורה וקמה עילה למעצרו של המשיב והוריתי לכן על מעצרו עד לתום ההליכים, זאת משום שבאותה עת לא הוצעה חלופה על ידי המשיב או מטעמו.

לאחר מתן ההחלטה ביקש ב"כ המשיב להציע חלופה שתיבדק על ידי שרות המבחן. לפיכך הוריתי על עריכת תסקיר, והתקיים דיון שבו טענו הצדדים בעקבות התסקיר שהוגש לבית המשפט ביום 14/11/10.

ב"כ המשיב ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצות התסקיר ולאפשר את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שלפיה ישהה בתנאים של מעצר בית מלא בבית אימו בחדרה ויהיה תחת פיקוח של אימו, אחיו ואחותו לסירוגין.

לטענת ב"כ המשיב התסקיר תומך בחלופה זו והוא ביקש לכן מבית המשפט לאמץ את המלצת התסקיר ולשחרר את המשיב לחלופה הזו.

ב"כ המדינה טענה כי אין מקום לקבל את המלצות התסקיר. לטענתה, התעלם שרות המבחן מהאינטרס הציבורי ותסקירו התמקד אך ורק בבחינת האינטרסים של המשיב.

לטענתה, עבירות רכוש, מהסוג שבגינו הוגש כתב אישום כנגד המשיב, פשטו כנגע והפכו למכת מדינה ומשום כך על בית המשפט לתת ידו למיגור התופעה באמצעות הרתעה שכוללת, בין היתר, מעצר עד לתום ההליכים.

ב"כ המדינה הפנתה להחלטה שניתנה בתיק מ.ת 22483-11-10, ביום 17.11.10 שבו הוחלט להורות על מעצר עד תום ההליכים של משיב שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום בעבירות רכוש וטענה כי אין מקום להבחין בין התוצאה שם לעניינו של המשיב שבפני.

אודה כי ההכרעה בעניינו של משיב זה אינה קלה.

כאמור, השאלה היחידה שעומדת לדיון בשלב הזה, היא אם יש מקום לאפשר חלופה למעצר. במילים אחרות, יש לבחון אם החלופה כפי שהוצעה וכפי שנבדקה על ידי שרות המבחן יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב בשלב הזה.

ברור כי בגדר השלב הזה אין בית המשפט דן בתיק העיקרי או בעבירות שבו ו"אף שאם יורשע המשיב בעבירות החמורות, הוא עלול להיות צפוי למאסר ממושך בלא שאטע מסמרות כמובן, עדיין השאלה היא הניתן להפיג את המסוכנות וגדרי המעצר". בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני, החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 12/3/10.

בבואו לשקול חלופת מעצר צריך לכן בית המשפט לבחון בכל מקרה לגופו אם ניתן להפיג את המסוכנות ואת החשש להמלטות על ידי חלופה למעצר (בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פדי נא 1 523).

בחינת המסוכנות נבחנת משני היבטים: "ההיבט האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו". בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה.

המעשים המיוחסים למשיב על פי כתב האישום מעידים, לכשעצמם, על מסוכנות, וזאת עקב ההתארגנות במסגרת קשירת הקשר כמו גם התכנון של ביצוע העבירה, אופן ביצועה בפועל וניסיונו של המשיב, יחד עם אחרים ולבדו, להמלט מהשוטרים. (והשווה בש"פ 5431/98 רוסלאן נ' מדינת ישראל, פד"י נב' 4 268, 272).

בבחינת העושה עברו ואופיו, לא ניתן להתעלם מן העובדה שכנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי שהושת עליו רק לפני כשנה. עבר כזה הינו עבר מכביד ויש בו כדי לחזק את חזקת המסוכנות יחד עם העובדה שהעונש התלוי ועומד כנגד המשיב מעצים את החשש להמלטותו מן הדין ואף מלמד על זלזולו של המשיב כמו גם העובדה שגם עונש המאסר המותנה לא היה בו כדי להרתיעו.

והשווה: בש"פ 6354/06 קסטיאל נ' מדינת ישראל.

בש"פ 696/05 גיא נ' מדינת ישראל.

בש"פ 3906/00 ביטון נ' מדינת ישראל.