מדינת ישראל נ' יעקובי

הכרעת דין

אקדים ואומר כי הנאשם זכאי מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 16.4.09 שעה 12:00, בכביש 5614 כניסה לקלנסווה לדרום, עת הורה נהיגה ברכב מ.ר 7416014 דיבר בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לסעיף 16(ב) לפקודת התעבורה.

בדיון ההקראה כפר הנאשם וציין : " לא עשיתי שימוש בטלפון. זה היה בהוראת נהיגה".

מטעם התביעה העיד זינגר עופר, (להלן: השוטר) אשר ערך הזמנה לדין ת/1, דוח עיכוב ת/2 ומזכר ת/3 (הוגש בהסכמה).

מעיון בת/1 עולה כי השוטר הבחין בנאשם אוחז בידו השמאלית טלפון נייד תוך כדי הוראת נהיגה ושלידו נוהגת תלמידה.

השוטר הורה לו לעצור תוך שימוש בכריזה ויזואלית (צופר) והנהגת עצרה בבטחה בשול ימין ועקב מיקום מסוכן ביטחונית ביקש מהנאשם להצטרף אליו לתחנה אולם הוא סירב.

בדברי הנהג רשם השוטר : "אין לך סמכות לעכב אותי, אני בשיעור נהיגה ולא מוכן להצטרף אליך, המקום בטוח ואין סכנה".

בחקירתו הנגדית הבהיר השוטר כי הוא נסע מאחורי רכבו של הנאשם, לא היה במקביל אליו, הראות היתה טובה ולא זכור לו אם ירד גשם.

כמו כן ציין כי לא סירב לרשום את דברי הנהג כי דבריו כתובים.

השוטר הוסיף כי היה נראה לו שהוא בשיעור נהיגה כי היה בדיוק כמו בשיעור נהיגה, מורה יושב ליד מישהו , אולם לא רשם את פרטי התלמידה.

כמו כן הוסיף כי לא יכול להגיד אם היה כובע למעלה.

הנאשם בחר להעיד וסיפר כי באותו יום ירד גשם, הוא ישב בצד ימין כשהוא שעון עם יד שמאל על כיסא התלמידה ושמע צפירות.

השוטר שהיה ברכב אזרחי עקף אותו תוך חציית קו הפרדה לבן והוא לא זיהה שהוא שוטר, הנאשם ציין כי לא היה לו טלפון והעלה טענות כי מתנדב לא יכול לעבוד לבד ולתמיכת טענתו צירף נוהל אק"מ 70.001 נספח י' (נ/1).

באשר לדברי הנהג כפי שנרשם בדוח, ציין הנאשם כי מעולם לא אמר את הדברים שנרשמו.

בחקירתו הנגדית הודה הנאשם כי הוא היה בשיעור נהיגה עם תלמידה אולם טוען לרשלנות של השוטר וחזר על כך שהשוטר סירב לרשום את דבריו.

אין מחלוקת כי הנאשם היה מורה נהיגה, היה במהלך לימודים, בנסיעה עת אירע האירוע, המחלוקת היחידה הינה האם הנאשם עשה שימוש בטלפון במהלך השיעור.

אציין כי העד והנאשם לא התמקדו בנקודה השנויה במחלוקת אלא בטענות ביחס לסמכותו של השוטר לעכב את הנאשם.

לאחר ששמעתי את עדותם של השוטר ושל הנאשם, התרשמתי מהופעתם ועיינתי במסמכים שהוגשו, התעורר בליבי ספק האם עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ראשית כל אישר השוטר כי הוא נסע מאחורי רכבו של הנאשם כאשר לא ציין מרחק הנסיעה, האם היו רכבים בינו לבין רכבו של הנאשם , כך שלא ניתן לדעת בוודאות האם בנקודה בה היה השוטר יכול היה להבחין היטב בביצוע העבירה.