מדינת ישראל נ' ינוביץ

החלטה

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של פגיעה בגן לאומי, השחתת צמחים והפרעה לפקח – עבירות על חוק גנים לאומיים שמורות טבע אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח – 1985, ולחוק עזר לגנים לאומיים ושמורות טבע, התשכ"ז – 1967.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 13/01/13 בתוך תחום גן לאומי כרמל, ניסר הנאשם עץ אורן ירוק והעמיסו על גיפ שמספרו 59-238-13. כאשר התבקש הנאשם להזדהות על ידי פקח, הוא סירב, דיבר בזלזול לפקח וברח מן המקום.

לטענת המאשימה, במעשיו אלה הפריע הנאשם לפקח, לא נשמע להוראותיו, השחית צמח ופגע בגן לאומי כשלא היה לו היתר למעשיו.

2.בישיבת ההקראה העלה הנאשם מספר טענות מקדמיות.

הנאשם טען כי לא נערך לו שימוע לפני הגשת כתב האישום.

לדברי הנאשם לא נערכה חקירה על ידי רשות הטבע והגנים שהגישה את כתב האישום, הוא לא קיבל חלק מחומר הראיות, ועומדת לזכותו טענה של הגנה מן הצדק, בשל סיכון כפול.

3.לטענת הנאשם רשות הטבע והגנים הגישה תלונה רשמית למשטרת ישראל, אשר פגעה בזכויותיו כמפורט בטענות.

לדברי הנאשם, בתאריך 28/08/13 החליטה המשטרה לסגור את התיק ולא להעמיד אותו לדין ולאחר מכן הועבר החומר לרשות הטבע והגנים, שהגישה את כתב האישום.

לדברי הנאשם, קיים סיכון כפול, שכן המשטרה הגיעה למסקנה שאין להעמידו לדין אך העבירה את חומר החקירה אל רשות הטבע והגנים, אשר החליטה להעמידו לדין על בסיס החקירה שערכה המשטרה.

4.אשר לטענה בדבר עיון בחומר חקירה, קבעתי כי על הנאשם לנקוט בהליך לפי סעיף 74 לחסד"פ ולהגיש את הבקשה בפני שופט שאינו דן בתיק העיקרי.

אשר לטענה בדבר העדר שימוע, הערתי כי סעיף 60א לחסד"פ אינו חל על עבירות מסוג עוון, כאלה המיוחסות לנאשם ושימוע יש לקיים ביחס לעבירות מסוג פשע.

כן התייחסתי להבדל בין טענה מקדמית לפי סעיף 149(5) לחסד"פ לבין טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. באותה החלטה הוריתי למאשימה להשיב לטענות הנאשם בתוך 30 יום.

5.בתאריך 11/02/14 הגיש הנאשם השלמה לטענות המקדמיות שהעלה.

בטענותיו אלה ציטט הנאשם את הנחיות היועמ"ש בדבר מהותו של השימוע, והשלכות אי קיומו של שימוע לפני הגשת כתב אישום.

הנאשם חזר על טענתו לפיה הראיה המרכזית אינה מצויה בידי המאשימה, טען לפגם בכתב האישום, וציין כי השתבשו הליכי המשפט אצל התביעה.

על כן ביקש הנאשם לבטל את כתב האישום ולחייב את המאשימה בהוצאות לדוגמא.

6.ב"כ המאשימה ציינה בתגובתה כי מקום בו הוגש כתב אישום בגין עבירות מסוג עוון אין חובה לערוך שימוע, שכן חובת הידוע עליו העברת חומר חקירה לתובע, בהתאם להוראת סעיף 60א לחסד"פ, חלה בעבירות פשע בלבד.

אשר לטענה לפיה הנאשם לא נחקר - ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשם זומן למשרדי המאשימה למתן עדות אך בחר שלא להגיע ושלח תחת זאת מכתב.

אשר להחלטת משטרת ישראל לסגור את התיק – הבסיס להחלטה היה כי רשות אחרת מוסמכת על פי דין לחקור כאשר הרשות האחרת היא רשות הטבע והגנים ובדין הועבר חומר החקירה לידי המאשימה להמשך טיפול.