מדינת ישראל נ' ימליאנוב

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום כפי שתוקן בגדרי הסדר טיעון.

האישום

2.על פי כתב האישום המתוקן בעובדותיו הודה, החל משנת 2007 היה הנאשם סטודנט לתואר ראשון רב תחומי באוניברסיטת חיפה. חלק מדרישות האוניברסיטה לסיום הלימודים וקבלת תעודת בוגר תואר ראשון רב תחומי הוא השלמת לימודי השפה האנגלית.

המרכז הארצי לבחינות ולהערכה מיסודן של האוניברסיטאות בישראל עורך בחינות ממוחשבות למיון רמות באנגלית (להלן: "בחינת אמירי"ם) לנרשמים ללימודים ולסטודנטים באוניברסיטאות. על פי תוצאות שמשיג הנבחן בבחינת אמירי"ם נקבעת רמת הידע שלו והיקף שעות לימוד השפה האנגלית הנדרש ממנו כתנאי לסיום הלימודים באוניברסיטה וקבלת התואר האקדמאי. הציונים בבחינת אמירי"ם נעים בין 50 ל-150 נקודות וציון של 134 נקודות ומעלה מזכה את הנבחן בפטור מלימודי אנגלית באוניברסיטה.

בתאריך 10.5.06 נבחן הנאשם בבחינת אמירי"ם שנערכה באוניברסיטת חיפה והשיג תוצאה של 55 נקודות, שלא זיכתה אותו בפטור מלימודי אנגלית.

זמן מה לפני התאריך 4.8.08 במועד שאינו ידוע במדויק קשר הנאשם קשר עם אדם אחר, שזהותו אינה ידועה, על מנת שהאחר יתייצב במקום הנאשם לבחינה, ייבחן במקומו וישיג במבחן ניקוד גבוה אשר יזכה את הנאשם בפטור מלימודי אנגלית.

במועד הבחינה ביום 4.8.08 התייצב האחר באוניברסיטת חיפה ועל פי הפרטים שמסר לו הנאשם במסגרת הקשר, הציג עצמו בכזב כנאשם בפני המשגיחים על ביצוע הבדיקה. באותו מעמד רשם וחתם האחר את פרטיו האישיים ואת חתימתו של הנאשם בטופס רשימת הנבחנים, לאחר מכן ביצע האחר את הבחינה במקומו של הנאשם.

תוצאת הבחינה שעשה האחר במקום ועבור הנאשם היתה 134 נקודות ציון שהיה בו כדי לזכות את הנאשם בפטור מלימודי אנגלית וכדי לאפשר לו להשלים את חובות הלימודים שלו ולקבל תואר ראשון.

במרכז הארצי לבחינות ולהערכה התעורר חשד כי תוצאת הבחינה הנ"ל הושגה בהתחזות ומרמה ולאחר עריכת בחינה חוזרת לנאשם בה השיג ציון של 61 נקודות בוטלה תוצאת הבחינה מיום 4.8.08 והנאשם לא זכה בפטור מלימודי האנגלית.

על יסוד כל אלה הורשע הנאשם בעבירות של קשר לעוון וניסיון לקבלת דבר במרמה.

ההליך

3.לאחר הרשעתו הופנה הנאשם לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר מבחן בעניינו.

יוער, במסגרת הסדר הטיעון התחייב הנאשם שלא לטעון לסיום ההליך תוך הימנעות מהרשעה.

4.כאן המקום לציין, כי כתב האישום המקורי הוגש בגדרי תיק קודם (ת"פ 16793-05-10, להלן: "התיק הראשון"). במסגרת הדיון בתיק הראשון טען הנאשם טענות מקדמיות לפיהן ביקש לבטל את כתב האישום. בטיעוניו התייחס הנאשם ארוכות להליך המשמעתי שננקט נגדו באוניברסיטה בעטיים של מעשיו ולנסיבותיו האישיות, מכוחם ביקש להסיק כי אין עניין ציבורי בהעמדתו לדין וכי עומדת לו טענת הגנה מן הצדק. בהחלטה שניתנה ביום 1.12.10 נדחו טענותיו המקדמיות של הנאשם. ההחלטה ניתנה במהלך שביתת הפרקליטים ומשלא התייצבה המאשימה לדיון נוסף בתיק הראשון בוטל כתב האישום. עם תום השביתה הוגש כתב האישום בשנית במסגרת התיק הנוכחי.

5.לאחר הגשת כתב האישום בשנית הוצג הסדר הטיעון עליו עמדתי לעיל.

תסקיר המבחן

6.שירות המבחן עשה מלאכתו נאמנה והגיש תסקיר מפורט וממצה ביחס לנאשם.

שירות המבחן התייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לנסיבות עלייתו ארצה, לתחומי עיסוקו והתמקצעותו של הנאשם, לגורמים לביצוע העבירה, להתייחסותו של הנאשם לביצוע העבירה כמו גם להשלכה האפשרית של הרשעה על עתידו של הנאשם. עם זאת, נוכח נכונותו שלא לטעון להימנעות מהרשעה נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בכל הנוגע להרשעה עצמה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו מאופיין בדפוסי התנהגות עבריניים והוסיף שהסנקציות המשמעתיות שהוטלו על הנאשם באוניברסיטה היוו עבורו גורם הרתעתי אפקטיבי. ככל שבית המשפט יסבור כי יש לבטל את ההרשעה הביע הנאשם בפני שירות המבחן נכונות לביצוע שירות לתועלת הציבור. לחילופין המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש מותנה.