מדינת ישראל נ' יטח

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשם דו"ח אזהרה בגין אי ציות לתמרור ב-37. הנאשם השיג על כך שהשוטר רשם לו דו"ח אזהרה ועל כן, לבקשתו, הומר דו"ח האזהרה בדו"ח מסוג ברירת משפט והנאשם בחר להישפט.

לנאשם מיוחסת עבירה של אי ציות לתמרור ב-37 שהוצב בכיוון נסיעתו וזאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

מהדו"ח עולה כי בתאריך 27.12.07 בפינת הרחובות ברנדס ותשבי בחיפה נהג הנאשם ברכב ולא ציית לתמרור ב-37 בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה וזאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען:

"נהגתי ברכב אני טוען שאני כן עצרתי. באתי לצומת עצרתי, הסתכלתי שמאלה, ראיתי את השוטר מתעסק עם איזה רכב עם הפנים לכיוון הרכב, שמתי הילוך ראשון הסתכלתי לכיוון התנועה, לא היה למי לתת זכות ולכן התחלתי בנסיעה כמו שאני רגיל. אם הייתי יודע שכך תהיה השתלשלות העניינים הייתי ממשיך לעמוד. מדובר בדו"ח אזהרה, הדו"ח המקורי הוא דו"ח אזהרה אני יודע שאני כן עצרתי."

בישיבת ההוכחות מטעם התביעה העיד השוטר רס"מ עוזי סלע אשר העיד כי עמד במקום האירוע לצורך אכיפת עצירת נהגים במקום בו מוצב התמרור מאחר ואירוע תאונות דרכים רבות במקום.. השוטר העיד כי ערך את הדוח (ת/1) וכי הנאשם נתפס כאשר הוא לא עוצר בתמרור עצור, בבדיקה במסוף התברר כי הוא עונה על הקריטריונים לרישום דו"ח אזהרה, ולבקשת הנאשם אשר אמר ברצונו להישפט הומרה האזהרה בדו"ח.

בחקירתו הנגדית העיד השוטר כי בעת האירוע עמד מול בניין 120 ברחוב התשבי בחיפה, בעת האירוע היה מתנדב אשר ישב בתוך הרכב. הנאשם הציג תצהיר מטעם גברת אשר לטענת הנאשם הייתה עדה לאירוע. בהעדר התייצבות מטעם העדה אשר כלל לא זומנה ע"י הנאשם לא קיבלתי את תצהיר אך הנחתי את השוטר להתייחס לתוכנו. לאחר שעיין בתצהיר השיב השוטר כי בכביש עמד לבדו וכי אין סתירה בין עדותו לבין התצהיר (עיון בתצהיר אכן לימד כי המצהירה אינה גורסת אחרת מהנטען ע"י השוטר).

השוטר העיד כי עמד כ 15-20 מטרים מהצומת, מהמקום בו עמד היה לו קשר עין ברור עם הצומת ועם קו העצירה וראה את הנאשם מגיע עם רכבו ופונה שמאלה בנסיעה רצופה.

לשאלת הנאשם מדוע עבר למדרכה השנייה לאחר שהנאשם עזב את המקום השיב כי משני צידי המדרכה יש את אותו שדה הראייה.

השוטר הוסיף כי בת/1 מצוין כי בעת ששוחח עם גברת נוספת שעברה את אותה העבירה כמו הנאשם על מנת לברר האם עומדת בקריטריון של רישום דו"ח אזהרה המשיך להביט בצומת, השוטר ציין כי בעת האירוע אמר לו הנאשם "אתה לא תקלקל לי את הרקורד אני מורה לנהיגה ואתה לא תרשום לי דו"ח וכי הדבר לא מצוין בת/1.

הנאשם בחר להעיד וציין בעדותו כי ביום האירוע הגיע לצומת, עצר עצירה מלאה הביט שמאלה לכיוון צד שמאל וראה את השוטר מביט לכיוון בית 120 כאשר לפניו עומד רכב והוא מדבר עם הנהג.

הנאשם ציין כי שילב את הרכב להילוך ראשון הבחין כי אין במקום תנועה, וכי כאשר התחיל בנסיעה עצר אותו השוטר וסימן לו לעצור.

הנאשם הוסיף כי בעת שעצר אותו השוטר התגלע ביניהם ויכוח וכי הוא הכחיש בפני השוטר שלא עצר בעצור וכי הוא יגיע לבית משפט ואילו השוטר שאל אותו האם הוא מורה לנהיגה ואמר כי מורי נהיגה חושבים כי מאחר שהם מורי נהיגה יבוטל להם הדו"ח.

בחקירתו הנגדית העיד הנאשם כי בעת האירוע היה בנסיעה פרטית וכי לא היה לו סימון של מורה נהיגה. הנאשם ציין כי בצומת ישנם שני קווי עצירה אחד דהוי יותר ואחד בולט יותר וכי הוא עצר בקו הדמיוני הבולט יותר של הצומת וכי הבחין בשוטר אשר הביט לכיוון הרכב שלו הוא רשם דו"ח.

הנאשם טען כי מהמקום בו עמד השוטר לבין הצומת ישנו קשר עין אך מהמדרכה ממול הקשר עין טוב יותר ואם היה השוטר עומד במקום זה היה יכול לראות כי הוא עצר בתמרור העצור והיכן נעמד.

הנאשם העיד כי ביקש את פרטיה של הנהגת שהייתה לפניו והשוטר רשם לה דו"ח לצורך זימונה לבית המשפט ומאחר שהיא אמרה לו כי היא אינה יכולה לבוא לבית המשפט ונטל ממנה תצהיר, לא חשוב לו מה היה מהלך הדברים בינה לבין השוטר אלא מה חשוב לו הוא כי בזמן האירוע היה השוטר עסוק עימה.

לאחר שעיינתי בת/1, התרשמתי מעדותו של השוטר, עדותו של הנאשם ולאחר שלא נעלמה מעיניי העובדה כי עדותו של השוטר הינו עדות יחידה במשפט הפלילי מצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר.

השוטר תיאר בת/1 בבירור ובפירוט את נסיבות ביצוע העבירה, עדותו הייתה נטולת סתירות וכנה ושיקפה לטעמי את תוכנו של האירוע, היינו שהנאשם לא עצר את רכבו בקו העצירה כנדרש.

עדות של השוטר כי אכן מהמקום בו הוא עומד ישנו קשר עין אל הצומת וניתן להבחין מאותו המקום ברכבים לא נסתרה ע"י הנאשם.