מדינת ישראל נ' יחזקאל חי

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה ביום 30.11.10, הודעת קנס בגין שימוש בטלפון נייד עת שהרכב בתנועה, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו, וביום 22.5.11 נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב, גיל אברהם, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח.

על פי גרסת המאשימה, במועד האמור, בסמוך לשעה 19:13, נהג הנאשם ברכב ברמת השרון, ברחוב וייצמן ובהגיעו בסמוך לצומת עם רחוב סיני, נצפה על ידי העד כאשר הוא אוחז בידו הימנית מכשיר טלפון נייד, במרחק קצר מפיו. העד נסע אחרי הנאשם כברת דרך, עד שנעצר ברחוב התבור.

דברי הנאשם לעד היו "אתה חוצפן".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו אכן נהג במקום האמור, אך לא אחז בידו טלפון נייד, שכן ברכבו מותקנת דיבורית בלוטות', המסתנכרנת אוטומטית עם הטלפון הנייד שלו. לדבריו, העד כנראה הבחין בצג מכשיר הניווט המותקן ברכבו וסבר, בטעות, כי מדובר בצג של טלפון נייד.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מחקירתו הנגדית של העד עלה כי, על אף האמור בדו"ח, לא היה בקשר עין רצוף עם הנהג עד לעצירתו, שכן נסע במרחק של 3-4 מכוניות מאחוריו. בנסיבות אלה, ייתכן ושגה העד בזהות הרכב העבריין.

כמו כן, ברכב היה מתנדב נוסף, שלא ערך כל תרשומת. אם אכן היה לצידו של העד בניידת, כיצד זה לא הבחין גם הוא בעבירה? ולחילופין, אם הבחין בעבירה, מדוע לא רשם דבר?

הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"א , 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: