מדינת ישראל נ' יוסף

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

להלן נימוקי:

כתב האישום

כתב אישום מייחס לנאשם עבירות של פציעה ותקיפה. התביעה טוענת כי ביום 2.9.2006 סמוך לשעה 03:00 באזור התעשייה בכפר כנא, השתתף הנאשם, ששימש אז כמתנדב במשטרה, בחיפוש מזדמן, בעיכובם ובמעצרם שלושה אנשים: טאהא טאהא (להלן: "טאהא"), עלי חדר (להלן: "עלי") ופרג' אמארה (להלן: "פרג'"). במהלך הפעולה, כך נטען, השתמש הנאשם באלה באופן מופרז והכה את טאהא בראשו וביתר חלקי גופו, וכתוצאה מכך נפצע בראשו ובכתפו. כן הכה הנאשם את עלי באמצעות אלה ובמכת אגרוף.

הנאשם כפר במרבית עובדות כתב האישום. בתשובתו לכתב האישום מיום 15.7.09, מסר ב"א הנאשם כי הנאשם אכן השתף בחיפוש וכי הכוח שבו השתמש לא היה במסגרת שימוש בכוח סביר אלא מתוך ניסיון להגן על עצמו לאחר שהמתלונן התפרע ותקף אותו וגם חשודים נוספים שהיו בזירה.

בסיכומיו חזר הסנגור על טענה זו (סעיף 40(ג) לסיכומיו), אך טען גם כי התביעה לא הוכיחה כי השימוש בכוח שנעשה על ידי הנאשם היה בלתי סביר בנסיבות הענין, וכי לא הוכח שהנאשם הכה בראשו של המתלונן במתכוון.

מדברים אלו מסיקה אני כי הסנגור אינו חולק על הטענה כי הנאשם עשה שימוש בכוח כלפי המתלוננים או, או לפחות טאהא. טענותיו הן, איפוא, על פי הבנתי, כי אין להרשיעו בגין אותו שימוש בכוח, בין משום שהכוח הופעל לצורך מעצרו של טאהא אך היה סביר בנסיבות הענין, ובין משום שהכוח הופעל לצורך הגנה עצמית, וכי לא חרג מן הנדרש לשם הדיפת התקיפה כלפיו.

אין, איפוא, מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נטל חלק בארוע ביחד עם שוטרים נוספים, וכי התעמת עם טאהא ונקט כלפיו באמצעים פיזיים, לרבות שימוש באלה.

המחלוקת בין הצדדים נטושה, איפוא, בשאלה האם – כפי שטוענת התביעה – תקף הנאשם את טאהא ללא כל הצדקה ובמידה העולה על הדרוש, בין אם לצורך מעצר ובין אם לצורך הגנה עצמית, או – כפי שטוען הנאשם – תקף את טאהא בתגובה לתקיפתו הוא, ולאחר שלא הצליח להיחלץ מידיו, ואף זאת, באופן מידתי.

אבחן, איפוא, את הגרסאות השונות שהובאו בפני, ומהן אנסה להרכיב את התרחיש העובדתי, וממנו לגזור את סבירות פעולותיו של הנאשם וההצדקה להן.

ראיות התביעה

מטעם התביעה העידו טאהא, עלי, וכן מספר שוטרים שהיו מעורבים באירוע: השוטרים פידאן טרבוש, גרשון מנשקו, ראמי סתיתי וחוקר מח"ש עלי עאמר. מטעם ההגנה העידו השוטרים שי אסרף ואריאל מלכשטיין.

העד טאהא טאהא

טאהא מסר גרסתו ביחס לאירוע במספר הזדמנויות.

בהודעה הראשונה בסמוך לאירוע - ת/5, מסר טאהא גרסה קצרה ולפיה, בעת שהיה עם חבריו ברכבו של עלי, הגיעו שוטרים וביקשו לערוך חיפוש והם הסכימו לכך. לדבריו יצא ללא שום בעיה ועד עכשיו אינו יודע מה היה ומה קרה איתו. הוא הוסיף, כי שתה וודקה אך לא התפרע, לא דחף איש ולא עשה דבר. בהודעה זו אין כל טענה להפעלת אלימות כלפיו ע"י הנאשם ולא להכאתו בראשו באלה.

הודעה זו נגבתה על ידי השוטר אריאל מכלשטיין, אשר נכח בארוע, והוא אחד מעדי ההגנה.

בהודעתו השניה מיום 4.9.06 - נ/1, הוסיף העד פרטים. לדבריו, באותו יום לא נגע באף שוטר, הוא היה שתוי ואינו יודע מה קרה. תחילה ביקש ממנו שוטר להישאר ברכב, אחר כך בא שוטר נוסף והוציא אותו מהרכב ואז, לדבריו, תפס את השוטר בחולצה וגם השוטר תקף אותו והיו דחיפות. הוא טוען כי אינו יודע מה קרה בהמשך כי היה שתוי.

ביום 9.11.2006, כחודשיים לאחר הארוע, מסר הנאשם הודעה מפורטת במח"ש - ת/6. לדבריו, היה ביום היה עם חבריו עלי ופרג'. הם היו שתויים אך לא שיכורים. ניידת משטרה עצרה אותם. השוטרים ובהם שוטר בשם שי, ערכו חיפוש אך לא מצאו דבר.

השוטר שי ביקש מטאהא לשבת ברכב וכך עשה. בהמשך הגיעה ניידת נוספת, אחד השוטרים הורה לרדת מן הרכב וכך עשה. עלי ופרג' היו רוקדים. טאהא הצטרף עליהם בצחוק, ואזי אמר לו השוטר: "תעמוד כמו אדם לפני שאני אשבור לך את העצמות". טאהא השיב לו: "אתה לא יכול לשבור לי את העצמות" והנאשם השיב: "אתה רוצה לראות?". הנאשם השיב בחיוב ואז הוציא השוטר מקל והחל להכותו במקל על רגליו, כתפיו וראשו אשר החל לדמם. טאהא אחז, לדבריו, בידו של השוטר כדי שלא ימשיך להכותו, השוטר ביקש שיעזוב אך הוא לא עזב, ולאחר מכן אינו יודע מה קרה ופקח את עיניו רק בתחנת המשטרה והחל לקלל את השוטר שהכה אותו.