מדינת ישראל נ' יוסף

פסק דין

לפני ערעור על החלטות בית משפט שלום לתעבורה מחוז מרכז, שניתנו על ידי כבוד השופט ש. נחשון (אטינר) בתת"ע 6589/08, מיום 18.2.10, ובתת"ע 886-02-09, מיום 25.2.10.

בשני המקרים הוגש כתב אישום נגד נהגים בגין עבירה של נהיגה בשכרות, כאשר בשני המקרים נערכה לנהגים בדיקת שכרות על ידי מכשיר ה"ינשוף" (להלן:"הינשוף") וממצאי הבדיקה הראו ממצאי חיובים, לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן:"פקודת התעבורה").

לגבי שני המקרים פסק בית משפט קמא, כי מאחר וכתב האישום המיוחס לנאשמים הוגש אך ורק על פי ממצאי בדיקת מכשיר ה"ינשוף", ומאחר ונקבע בבית המשפט קמא, במקרים אחרים, שקיים ספק סביר לגבי אמינות מכשיר ה"ינשוף", עובר נטל הראיה אל התביעה להוכיח את אמינות המכשיר.

במקרים שנדונו לפניו לא צירפה התביעה ראיה או חוות דעת התומכת בכשירותו ואמינותו של הינשוף. נוכח זאת הורה השופט קמא לבטל את כתבי האישום המבוססים על מכשיר הינשוף בלבד בנימוק כדלקמן:

"הליקוי המתמשך בשימוש במכשיר הינשוף כהוכחה בלעדית של נהיגה בשכרות – גורם לפגיעה וספק בהגינותו של הדיון כלפי הנהגים, נאשמים כמו הנאשם שבפני....המשך הגשת כתבי אישום המתבססים כמו במקרה שבפניי, אק ורק על מכשיר ה"ינשוף" שאמינותו כאמור מוטלת בספק, מהוה פגיעה בנהגים, פגיעה בהגינות של הדין הפלילי על-פי כתב האישום המתבסס על מכשיר "הינשוף" בלבד וגורמת עוול לנאשם ומקפחת הגנתו".

התביעה ערערה על החלטות אלה משני נימוקים. האחד; כי ההלכה קובעת חזקת אמינות משפטית לינשוף, מתוקף סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה. השני נעוץ בעובדה כי ניתן להוכיח שכרות גם באמצעות ראיות ישירות ונסיבתיות, ללא בדיקת הינשוף, וטעה בית המשפט קמא כשהורה על ביטול כתב האישום, מבלי שנשמעה פרשת התביעה ובמסגרתה הוצגו ראיות אלה.

המשיבים מצידם סומכים ידם על קביעת השופט קמא וטוענים כי במסגרת תיקים דומים בבתי משפט שלום לתעבורה, העידו מומחים מומחים לעניין פגמים חמורים באמינות הינשוף. לטענתם, אף השופט קמא פסק בסוגיה זו בעבר וקבע כי הרשעה על סמך פלטי הינשוף נגועה בספק גדול וזיכה את הנאשמים שהובאו לפניו.

דיון והכרעה:

אני מוצאת כי דין הערעור להתקבל מן הטעמים הבאים:

א. יש ממש בטענות המערערת לפיה ההלכה שנקבעה על ידי בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון מקנה, הלכה למעשה, חזקת אמינות לתוצאות בדיקת הינשוף (ראו 400420/07, שלם ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.3.08, וההתייחסות לאמינות בדיקת הינשוף ברע"פ 8135/07 ורע"פ 1766/08, אוהד גורן ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.2.09). הלכה זו לא נסתרה, ואף אם ניתנו פסקי דין ברוח פסק הדין של בית המשפט קמא, עדיין אין בהם כדי ליצור הלכה חדשה או לסתור את ההלכה הקיימת.

ב. במקרים דנן, בהם לא הובאה חוות דעת מומחה לעניין תקינות הבדיקה הספציפית, או לעניין אמינותו של הינשוף בכלל, לא ניתן להסיק על אמינותו של זה מפסקי דין אחרים של בית משפט השלום שאינם, כאמור, בגדר הלכה מנחה או מחייבת (ראו סעיף 20 בחוק יסוד- השפיטה).

כל עוד לא נסתרה החזקה בכל תיק ותיק הנדון בבית משפט קמא, לא יוכלו ממצאי תיקים אחרים, באותה ערכאה, לשנותה.

דברי אלה נכתבים בשים לב לעובדה כי בעניינו של תת"ע 11893/07, מדינת ישראל נ' עוזרי עינת מלכה ואח', ניתן ביום 28.2.2008 (להלן:"פרשת עוזרי"), בו נדונה שאלה דומה, הוגש ערעור לבית המשפט החוזי בירושלים. לכשיינתן פסק דין בערעור כאמור, יוכל השופט קמא להתייחס לקביעות שם, לקבלן או לדחותן כהלכה מנחה.

אשר על כן אני מורה כי התיקים יוחזרו לבית לרשימת התיקים הקבועה לפני בית משפט קמא, והדיון בהם יעוכב עד למתן פסק דין בערעור בפרשת עוזרי.

ניתן היום, ד' אב תש"ע, 15 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: