מדינת ישראל נ' יאבולנסקי(עציר)

החלטה

אני מתירה לתביעה לתקן כתב האישום כמבוקש.

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"א, 03/10/2010 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת

הכרעת דין

על פי הודאת הנאשם מפי ב"כ, הנני מרשיעה אותו בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"א, 03/10/2010 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, מפי סניגורו, במסגרת הסדר טיעון, שכלל תיקון בכתב האישום בכך שביום 11/8/10 לאחר חצות, תקף שלא כדין את אשתו סבטלנה, לה נשוי מזה 20 שנה, וזאת על רקע חשדו כי בוגדת בו. הוא הכה בה מעל עין שמאל, אחז בה בידיו וסטר לה באזור אוזנה הימנית וגרם לה סימני אדמומיות, דם ניגר מעל גבה השמאלית וגרם להמטומה באוזן ימין. כמו כן איים שיהרוג אותה וגם לאחר שישוב מהמעצר או המאסר יהרוג אותה. בהמשך הוזעקו למקום שוטרים על-ידי המתלוננת ובנוכחותם שב ואיים עליה באומרו זה הסוף שלך. כל זאת ביצע בהיותו בגילופין.

הנאשם יליד 68', בעבר עבד כנהג משאית אך פוטר מאחר ומעבידו פשט רגל.

עברו נקי.

מאז פתחו השניים בהליכי גירושין זה מזו.

לשניים בן אחד משותף בן 18 היום.

המתלוננת מסרה לקצינת המבחן כי איננה מעוניינת להרע לו.

כפי הנראה המתלוננת נאלצה לעבוד בשעות לילה מאוחרות ולכן בעת שנמצא בבית והמתין לה, וכפי הנראה שתה לשוכרה, הקנאה התעוררה בלבו והגיב כפי שהגיב.

הנאשם נעצר עד תום ההליכים נגדו והוא עצור מיום האירוע בהעדר חלופה.

רבות כבר נאמר לגבי הצורך להחמיר בענישה של בני משפחה המרימים יד על חלשים מהם, בעיקר כדי להגן עליהם בהיותם בחדרי חדרים, חשופים לאלימות יומיומית.

כבוד השופט אלון בע"פ 2157/92 - פלוני נ' מדינת ישראל, (פ"ד מז(1), 81 , 84-85 (1993) קבע:

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעקרו על ידי עונשים הולמים, למען ישמע ויראה המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו, והן מתוך מגמה של הרתעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה; אך כאשר מדובר בענישה על מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו, יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ובמטרותיה, בין היתר, שיקול התגמול בתור הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מעוות את דמותה התרבותית הבסיסית של חברה אנושית (ראה ע"פ 870/85, תוהמי נ' מדינת ישראל, פד"י מ(733 (1, בעמ' 737-736), וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה ולסלידה הימנו. אמרנו על כך - מענין לענין באותו ענין - במקום אחר (ע"פ 156/80, בנימין נ' מדינת ישראל, פד"י לה(744 (4, בעמ' 746)".

אוסיף ואציין כי אפילו במקרה של נאשמים שמשתפים פעולה בהליך טיפולי ולכן שרות- המבחן ממליצים להתחשב בהם נקבע בע"פ 10571/07 בימ"ש עליון בעניינו של פלוני נ' מד"י [פורסם בנבו], מפי כב' השו' א' פרוקצ'ה:

"המסגרת הטיפולית חשובה, כשהיא עומדת לעצמה; עם זאת במכלול שיקולי הענישה, המימד השיקומי –טיפולי אינו היחיד הנשקל, והוא הדין גם במקום שלנאשם ילדים צעירים, וחשיבות חידוש הקשר עימם אינה צריכה הדגשה. תופעת האלימות במשפחה – ובמיוחד זו המבטאת דפוס התנהגות מתמשך , הפוגעת פגיעה קשה בבני משפחה חסרי ישע – מחייבת איזון עונשי ראוי בין יסודות הגמול וההרתעה לבין יסוד השיקום והטיפול. בלא החמרה ניכרת בענישה בעבירות האלימות במשפחה קיימת סכנה שהתופעה תלך ותעמיק ותזרע בעקבותיה נזק ופגיעה קשים בציבור הרחב."