מדינת ישראל נ' טרופ-קירש

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות, כי נהגה ברכבה במהירות העולה על המותר בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת נהגה במהירות של 132 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, העולה על המהירות של 90 קמ"ש המותרת במקום.

ב"כ המאשימה עותר להטיל על הנאשמת עונשים של פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה, פסילה על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה הגיש גיליון הרשעותיה התחבורתיות של הנאשמת, לפיו היא מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 1986 וצברה לחובתה 13 הרשעות.

הסנגור מבקש מבית המשפט להימנע מלהשית על הנאשמת עונש של פסילה בפועל ופסילה על תנאי ולהשית עליה עונש כספי "מינימאלי".

הסנגור ציין כי הנאשמת נשואה ואם לשלושה, מכהנת במשרה בכירה, נוסעת כל יום לעבודתה בעתלית ממקום מגוריה בנתניה. הסנגור הוסיף וציין כי מאז ביצוע עבירה זו ובמשך 3 השנים האחרונות אין לחובתה של הנאשמת כל עבירה, עברה לא מכביד כאשר אין בו עבירות חמורות כגון תאונות דרכים או שכרות.

הסנגור ביקש להקל עם הנאשמת וזאת לאור התנהלות התביעה בניהול התיק כאשר בחרה שלא להמציא חומר הראיות במועד, גרמה להתמשכות ההליכים ולעינוי דין.

עיון בגיליון הרשעותיה של הנאשמת מעלה כי הנאשמת מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 1986 ולחובתה 13 הרשעות קודמות כאשר 4 מהן בגין עבירות מהירות.

ככל הנראה, הנאשמת אינה מוצאת חשיבות בציות למהירות המרבית המותרת בדרך.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, הנני מורה כדלקמן:

אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,200 ₪ או 10 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 יום מהיום.

הנאשמת הונחתה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט היום וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא תפקיד הנאשמת את רישיונה, נחשבת היא פסולה מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשמת רישיון נהיגה בתוקף, תפנה למזכירות בית המשפט.

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא תעבור אותה עבירה בה הורשעה או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

בשולי גזר הדין תצוין התנהלות ההגנה וזימוני הסרק של עדי התביעה.

ההגנה ביקשה לזמן לעדות את כל עורכי תעודות עובד הציבור. אל בית המשפט זומנו כל אנשי המעבדה (עדי תביעה 2-5), אשר לדברי ב"כ המאשימה בפרוטוקול הדיון מיום 5.3.12 הצריך את סגירתה של המעבדה. העדים נשאלו שאלות "טכניות" ותיאורטיות בלבד ולא מצאתי כי היה מקום אמיתי לזימונם.

על כן, תישא הנאשמת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 60 יום מהיום.