מדינת ישראל נ' טסמה

פסק דין

1.בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בתל-אביב (כב' השופט מ' דרורי) בתיק של בימ"ש לתעבורה ת"א מס' 36223/09 מיום 20.5.10 לפיו זוכה המשיב מעבירה של נהיגה בשכרות - עבירה על סעיף 62(3), בקשר עם סעיף 39(א) ובקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

המערער הורשע בביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים - עבירה על הוראות תקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

2.על המשיב הוטלו העונשים הבאים:

א.5 חודשי פסילה בפועל, (בניכוי 30 ימי פסילה מנהלתית)

ב.4 חודשי פסילה על תנאי וזאת למשך 3 שנים.

ג. קנס בסך 800 ₪.

ד. התחייבות בסך 10,000 ₪ וזאת למשך 3 שנים שלא ינהג בהיותו שיכור או תחת השפעת משקאות משכרים, או בעת פסילה.

העובדות הצריכות לענייננו

3.בתאריך 3.10.09 בסמוך לשעה 06:00, נעצר המשיב באקראי בעת שנהג בכביש 20. מפיו של המשיב נדף ריח אלכוהול, ובבדיקת ינשוף נמצא בדמו ריכוז של 345 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף. עוד נמצא בבדיקת מאפיינים כי עמידתו מתנדנדת, וכי לא הצליח בהליכתו על קו להצמיד את עקבו לאגודל. המשיב הודה בפני השוטר שחקר אותו כי שתה שלושה בקבוקי בירה במהלך בילוי בדיסקוטק.

בתאריך 4.10.09, במהלך שימוע בו נפסל המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, טען המשיב כי הוא שתה רק שני בקבוקי בירה, וכי לא הרגיש שיכור, והוא היה חייב לנהוג, מכיוון שהנהג התורן שתה אף הוא.

פסק דינו של בימ"ש קמא

4.בתאריך 20.5.10, לאחר שבית משפט קמא, עיין בהסכמת הצדדים, בראיות שהוגשו לו, הוא זיכה את המשיב מעבירה של נהיגה בשכרות, והרשיע אותו בעבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

בית משפט קמא הסתמך על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק 11893/07 מ"י נ' עוזרי עינת תק-של 2010(1) 43560, שקבע כי יש מקום להעמיד את רף האכיפה בעבירת נהיגה בשכרות על 400 מק"ג, וכן הסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 6559/09 מיכאל ליבקין נ' מ"י (לא פורסם) אשר אימץ את פס"ד עוזרי וקבע במקרה דומה למקרה דנן, כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה על הוראות תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, ולא בעבירה על הוראות סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

לאחר שב"כ הצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט על המשיב את העונשים שפורטו לעיל.

טיעוני ב"כ המערערת

5.ב"כ המערערת טענה כי שגה בית משפט קמא בהסתמכו על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים בעניין עוזרי בו נקבע כי יש להעמיד את רף האכיפה על 400 מק"ג, שכן מדובר בפסק דין של בית משפט שלום אשר אינו מחייב ואינו מנחה בתי משפט אחרים.

בעת הדיון בתיק דנן והשמעת טיעוני ב"כ המערערת כמפורט לעיל, טרם ניתן פס"ד בעניין עוזרי ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים.

ב"כ המערערת אף הפנתה את בית המשפט לע"פ 2585/10 יוסף נגר נ' מ"י (פורסם בנבו) שם ציין בית המשפט העליון כי פס"ד עוזרי איננו פס"ד חלוט.

בנוסף ציינה ב"כ המערערת כי תוצאות בדיקת הינשוף במקרה דנן, שהראו על ריכוז 345 מק"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף הינן תוצאות הגבוהות לא רק מהרף המחייב כפי שהוא קבוע בחוק – 240 מק"ג, אלא גם מרף האכיפה עליו הודיעה המדינה בעקבות פס"ד עוזרי – 290 מק"ג.