מדינת ישראל נ' טליקר

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שהודה בכתב אישום במסגרת עסקת טיעון בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

נסיבות ביצוע העבירה פורטו בכתב האישום ולפיהן ביום 06/07/09 בסביבות השעה 00:17 ברמלה החזיק הנאשם בסכין.

במסגרת הסדר הטיעון נשלח הנאשם לשירות המבחן. בתוך כך הצהירה התביעה כי באם התסקיר יהיה חיובי תעתור לעונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס ואילו אם התסקיר יהיה שלילי יטענו "פתוח". בעוד ההגנה תטען באופן חופשי.

עתה מצוי בפני תסקיר בענייננו אשר סוקר בהרחבה את רקעו של הנאשם, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. התסקיר נושא המלצה להטלת צו מבחן ועבודות של"צ בהיקף של 160 שעות וזאת משום "שלא היה מעורב בפלילים משנת 2005, שומר על רצף תעסוקתי והביע נכונות ומוטיבציה להשתלב בטיפול, ואף הצליח בעבר ליצור קשר טיפולי".

ב"כ התביעה בטיעוניו עותר לעונש מאסר, מאסר מותנה וקנס.

במסגרת הטיעונים לעונש טוען ב"כ התביעה כי מדובר בנאשם שלחובתו 4 רישומים פליליים קודמים בעבירות של חבלה במזיד ברכב פריצה לרכב, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות רכוש והרשעתו האחרונה מיוני 2008 בגין עבירות של הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, תקיפה, איומים והעלבת עובד ציבור (ת/1).

בטיעוניו סוקר ב"כ המאשימה את התסקיר ומדגיש כי לטעמו תוכן התסקיר שלילי הגם שהמלצתו לפיקוח ושל"צ. לדבריו אין המאשימה מקבלת את ההמלצה וסבורה כי בשל אופיה החמור של העבירה שהעונש הקבוע בצידה הינו 5 שנות מאסר, ולאור מגמת בימ"ש העליון והערכאות השונות בהחמרה יש הצדקה לעונש חמור מהמוצע.

כמו כן לדבריו עבירת החזקת סכין עשויה בנקל להפוך לעבירת אלימות חמורה ביותר בפרט כשהנאשם עצמו מוסר בתסקיר כי החזיק את הסכין "לעת הצורך".

בטיעוניו לעונש מבקש הסנגור כי בית המשפט יקבל את המלצת שירות המבחן ודהיינו יעמידו תחת פיקוח ויטיל עליו של"צ.

לטענתו משמעות הדברים העולה מן התסקיר שונה לחלוטין מזו שהוצגה על ידי התביעה ודהיינו מדובר על תסקיר חיובי. בטיעוניו מרחיב הסנגור בנוגע לאמור בתסקיר ומדגיש כי התסקיר מלמד על לקיחת אחריות ועל כך שלנאשם פוטנציאל טוב להיות משוקם נוכח התרחקות מעולם הפשע, רצף תעסוקתי, נכונות לטיפול ותוך שימת דגש למשפחתו הגרעינית הנתונה לקשיים כלכליים. בנוסף לטעמו שירות המבחן עשה איזון ראוי כאשר בנוסף לצו המבחן הוא מבקש להטיל של"צ בהיקף נרחב של 160 שעות וכי ענישה זו תסייע בידי הנאשם להפיק לקחים ממעשיו.

באשר לעברו הפלילי של הנאשם מדובר בעבר ישן וכי משנת 2005 חי חיים נורמטיביים.

בנוסף לנאשם בת זוג, 2 בנות קטנות בנות 4 ו- 6, הוא עובד בעבודה פיזית קשה מאוד כסבל בחברת הובלות.

בהתייחס לנסיבות העבירה מבקש הסנגור להדגיש כי בשל הלחץ הכלכלי והאיומים שקיבל ובשל רמת חרדה גוברת לשלום בני משפחתו רכש סכין שנשא על גופו לעת הצורך ודהיינו באם הוא יותקף או ינסו לפגוע בו הוא יוכל להגן על עצמו.

לאחר ששקלתי נסיבות העניין ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ובטרם אגזור את דינו של הנאשם אציין את השיקולים לחומרא ולקולא:

נסיבות מחמירות:

הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סכין. בעניין זה ישנה פסיקה עניפה באשר לתופעה הפסולה המכונה "תת תרבות הסכין" ובעיקרה מורה כי יש להחמיר עם מי שבוחרים לקחת את החוק לידיים ולשאת נשק קר מסיבות שונות. בעניין זה ראוי לעשות הבחנה בין מי שנושאים סכין ואינם מבצעים עבירות נלוות לבין אלו שעושים שימוש ממשי בסכין או מבצעים עבירות נוספות להחזקה.

כך או כך עצם החזקת הסכין הנה בעייתית ומשום כך מצא לנכון המחוקק להעמידה כעבירת פשע בספר החוקים ובצידה עונש של 5 שנות מאסר ולו בשל החשש שבסופו של יום מי שנושא סכין עלול להשתמש בו ומכאן שעצם ההחזקה מהווה סכנה ליחיד ולציבור:

"עצם המצאות סכין תחת ידו של אדם ברשות הרבים יש בה כדי לסכן את בטחון הציבור. מסוכנות רבה יותר גלומה במי שהתנהגותו לכאורה מלמדת על כך שדרכו באלימות ובעת שגובר כעסו או עת נקלע הוא לעימות עם אחר הוא ממהר לעשות שמוש בסכין" (ראו ב"ש (פתח-תקוה) 4056/06 מדינת ישראל נ' האני טאהא תק-של 2006(4), 11947 ,עמ' 11949).

זה המקום להדגיש כי רואה אני עין בעין עם ב"כ התביעה וסבורני כי מטרת החקיקה היא בדיוק למנוע מקרים שבהם חש אדם שעליו להגן על עצמו באמצעות סכין ועל כן נושא אותה "לעת הצורך" כלשונו של הנאשם דנן. נשיאת הסכין לכל מקרה שלא יבוא לרעה אין בה כדי לבשר טובות בשום מקרה. אף אם נמצה לומר כי הנאשם נשא את הסכין רק למקרה שיותקף עצם המחשבה לפיה הפתרון יושג באמצעות הסכין מוטעית מיסודה.