מדינת ישראל נ' טטרואשוילי

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן ביום 15.4.12

על פי כתב האישום נהג המבקש ביום 1.9.11 בשעה 09:05 ברכב מסוג פורד מ.ר 8806859 בדרך עירונית בה מותרת מהירות מירבית 50 קמ"ש במהירות של 84 קמ"ש בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה. סמל סעיף 6537.

בתאריך 17.5.12 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בהעדר וטען כי:-

המבקש לא התייצב לדיון האמור, מאחר שלטענתו, סייע לאשתו אשר סבלה במועד הדיון מכאבי גב עזים והייתה מרותקת למיטה, והוא שהה עימה בביתם, צירף אישור רפואי מיום 18.4.12 ( 3 ימים לאחר מועד הדיון).

המבקש מתנצל כי הטריח את בית משפט ומוכן לשאת בהוצאות טירחה זו ובלבד שפסק הדין יבוטל.

עוד טוען המבקש, כי לא נהג במהירות האמורה, וכי מדובר במכשיר ממל"ז אינו מכויל כראוי, ובתיק זה, קיים חשש ממשי לעיוות דין שכן לכאורה לא ניתן להוכיח תוצאות מדידה שנעשתה על ידי עד התביעה מר יניב אסרף ז"ל מפעיל המכשיר, שכן השוטר נפטר לפני מס' חודשים.

בנסיבות אלו, טוען המבקש לביטול פס"ד בהעדר, על מנת לתת את יומו בבית המשפט, ומניעת עוות דין.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן, המבקש זומן כדין וכאבי הגב של אשת הנאשם לא קשורים למועד הדיון, ואין בהם כדי להצדיק אי התייצבות של הנאשם.

זאת ועוד, באם ידע כי לא יתייצב היה עליו להגיש בקשת דחייה מבעוד מועד.

העובדה כי השוטר נפטר לא מהווה עילה לביטול פס"ד, שכן יש בכך ניצול ציני שכן אם ייעתר בית משפט, הרי שלא ניתן יהיה להוכיח את אשמת הנאשם ובכך יש טעם לפגם.

במכלול נסיבות אלה כאמור מתנגדת המשיבה לבקשה.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה, החלטתי לדון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם.

בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם, תק-על 2009(1), 137 , 141 (2009) נפסק על ידי כבוד הנשיאה ד' בייניש כי :-

" סעיף 130(ח) מאפשר, אפוא, לנאשם שהורשע בעבירת חטא או עוון ונגזר דינו שלא בפניו (לרבות בעבירות שנדונו בהתאם להוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי) לבקש את ביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו. זאת, בהתקיים אחד משני תנאים: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבות המבקש לדיון שנערך בעניינו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק הדין (ראו עניין איטליא, בעמ' 803). השאלה המתעוררת במקרה דנן הייתה גם השאלה העיקרית שנדונה והוכרעה בפסק הדין בעניין איטליא, והיא השאלה האם בית המשפט מוסמך לדון שלא בנוכחות הנאשם בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי. בית משפט זה בפסק דינו בעניין איטליא השיב בחיוב לשאלה האמורה. ההכרעה באותה פרשה התבססה על אופיה של הזכות להיות נוכח ועל תכליתה החקיקתית של הוראת סעיף 240. המשנה לנשיא ת' אור הצביע בפסק דינו על החשש כי קביעת חובה לערוך דיון בנוכחות הצדדים בבקשות לביטול פסקי דין שניתנו לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי תפתח פתח לניצול לרעה של ההליך השיפוטי ועלולה "לחתור תחת תכליתו" של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי להביא לייעול ההליכים בעבירות קלות (ראו עניין איטליא, בעמ' 800-799)".

עוד נפסק מפי כב' הנשיאה ד' בייניש בהמשך לפס"ד כי :- "ההליך של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם הוא חלק מן ההסדר הכולל הקבוע בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי לדיון בעבירות קלות. לפיכך, יש לעצבו באופן המגשים את תכליותיו של סעיף 240 הנ"ל ואינו מביא לריקונן מתוכן; .....

אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין, אלא שלטענת המבקש, לא הגיע לדיון,הואיל וסייע לאשתו במועד הדיון, אשר סבלה מכאבי גב, וכאמור צירף אישור רפואי מתאריך 18.4.12 שלושה ימים לאחר מועד הדיון, התייצבה אשת הנאשם במרפאה לקבל טיפול.

עיון באישור הרפואי עולה כי אשת הנאשם סובלת כרונית מכאבי גב עוד משנת 2009.

עוד עולה מהאישור הרפואי של אשת המבקש כי ביום 18.4.12 – ללא הטבה, טווחי תנועה מלאים, ללא הגבלה, כאבים קבועים.

הטענה בדבר מות השוטר, היא טענה שהיה על המבקש להעלותה במועד הדיון, באם היה מתייצב, ולא בדיעבד.