מדינת ישראל נ' טטרואשוילי

החלטה

בפני בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו כנגד הנאשם בהעדרו, לאחר שזומן כדין וההזמנה נמסרה לו ביד. על הנאשם נגזרו 23 חודשי פסילה (לאחר ניכוי חודש פסילה מנהלית), 1,000 ₪ קנס ו-30 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר. העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין - ראו לעניין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2009); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.7.2009); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.2.2004); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.2003).

בענייננו טוען ב"כ המבקש את הטענות הבאות:

הנאשם טעה בהבנת תאריך הדיון שנרשם בכתב יד בהזמנה.

בדיקת המאפיינים של הנאשם יצאה תקינה (למעט הליכה עקב בצד אגודל).

היה על המשטרה להפעיל שיקול דעת ולהציע לנאשם לעבור בדיקת דם אך זאת לא עשתה.

ריכוז האלכוהול הנמוך יחסית (390 מ"ג) ונסיבותיו האישיות של המבקש מהווים נסיבות מיוחדות שמצדיקים הפחתת עונש הפסילה פחות מהמינימום הסטטוטורי.

אין בידי לקבל את הבקשה באשר תאריך הדיון שנכתב בהזמנה לדיון ברור ואינו מוטל בספק - 03/10/11 ולא 31/10/11 כפי שנטען שסבר הנאשם. לו היה מדובר ב 31 לחודש, לא היתה מופיעה הספרה 0 משמאל לספרה 3, ונראה כי מדובר בשכחה גרידא של הנאשם, אשר אינה מצדיקה ביטול הכרעת הדין, על פי ההלכה הפסוקה, ראה למשל רע"פ 4686/11 בוסי נ' מ"י וכן ע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, צוטט גם בע"פ (ים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל.

לענין עצם ההרשעה, אין מחלוקת כי ריכוז האלכוהול שנמצא בנשיפתו של המבקש הינה מעל למותר וככזו מחייבת פסילת מינימום של הרישיון למשך שנתיים ימים.

לענין הנסיבות האישיות כהצדקה לחריגה מעונש המינימום, אין לי אלא להפנות לפסקי הדין החד משמעיים של בית המשפט העליון:

ראה רע"פ 5613/09 אדרף נ' מ"י , דברי כב' השופט א.ד' לוי

"לא ניתן להפריז בחומרה שבנהיגה שבגילופין, בה טמון סיכון משמעותי לשלומי של ציבור המשתמשים בדרך. לכך ניתן ביטוי בתקופת הפסילה המנדטורית בת השנתיים, אותה קבע המחוקק כעונש לנהגים שתויים וממנה רשאי בית המשפט לסטות אך בהתקיים נסיבות מיוחדות. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בביעור התופעה המסוכנת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה. בהתאם לכך נפסק כי השימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי שמור למקרים חריגים ביותר".

כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 7507/08 עוזיאל נ' מ"י קבע גם הוא דברים דומים.

גם בית המשפט המחוזי ירושלים, כב' השופט אמנון כהן קבע באופן חד משמעי פעמים רבות כי לא התרחשו נסיבות מיוחדות המתירות הפחתת עונש הפסילה המינימאלי, גם לא בתמורה לשעות של"צ או לפסילה על תנאי. (ראה עפ"ת 7771-09-11 מדינת ישראל נ' עזרא ניתן ביום 1/11/11 והאסמכתאות המצויינות שם).

עוד נקבע בפסיקת בית המשפט המחוזי כי אף שאין לזלזל בעובדה שמי מבני משפחתו של נאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות הינו נכה ברמה של 100%, הרי כל עוד שלא הוכח שלא ניתן לספק את צרכיו של הנכה בדרך אחרת, לא יהווה נכותו של בן המשפחה שיקול לקולא. אילו הדאגה לבן המשפחה עמדה בראש מעייניו, הוא בטח היה נמנע מביצוע העבירה (ע"פ (י-ם) 2434/08 עמיחי נ' מדינת ישראל).

מכל הנימוקים דלעיל, אין מקום להיעתר לבקשת המבקש, אשר התרשל באי הגעתו לבית המשפט במועד. לגופו של אישום ועל מנת להפיס דעתו של הנאשם, הרי שגם אם היה מתייצב לדיון ספק רב אם גזר דינו היה משתנה, שכן עצם אי התייצבותו לא הביאה להחמרה בעונשו.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ב, 07 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.