מדינת ישראל נ' טובול

החלטה

ביום 3.5.10 הגיש המבקש בקשה לחזור בו מהודאתו וכן בקשה להארכת מועד להגיש בקשה להשפט בגין עבירת מהירות, נשוא דו"ח שמספרו 0101424884 מיום 1.1.09. בגוף הבקשה נטען כי הדו"ח אבד למבקש ולכן לא הגיש בקשה להשפט, במועדים הקבועים לכך בחוק.

לעומת זאת, בתצהיר מציין המבקש, כי אשתו שילמה מספר דו"חות, אך איננו יודע אם הדו"ח, נשוא בקשתו, נכלל ביניהם.

הבקשה, כאמור, מתייחסת לדוח אחד, שהפרטים דלעיל הם, לדעת המבקש, פרטי אותו דוח.

אלא, שבפועל, מדובר בשני דוחות.

האחד – זה שמספרו מצויין בבקשה, 0101424884, אך העבירה המיוחסת לו בדו"ח זה בוצעה ביום 13.4.08.

והשני, שמספרו 10102072005, ובדוח זה מיוחסת למבקש עבירה שנעברה בתאריך 1.1.09.

ביום 26.5.10 הציגה התביעה מסמך המעיד על כך ששני הדוחות שולמו.

החלטתי זו תתייחס לשני הדוחות.

אם רצה המבקש להעלות טיעונים כאלה ואחרים, היה עליו לעשות זאת במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק.

מששילם המבקש את שני הדו"חות, עפ"י סעיף 229 (ח) רישא לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982, קמה חזקה שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו.

נימוקי הבקשה לא הניחו תשתית עובדתית, הסותרת את החזקה.

נהפוך הוא. המבקש מצהיר כי אשתו שילמה מספר דו"חות, אך איננו יודע איזה מהם שילמה.

אף אם היה יסוד עובדתי לטענת המבקש בדבר אובדן הדו"ח, המבקש השתהה זמן רב עד להגשת בקשתו להארכת המועד להשפט. עפ"י הפסיקה סיבה זו לבדה מהווה נימוק לדחיית הבקשה.

לאור האמור לעיל, ובנסיבות המתוארות בבקשה, לא מצאתי כל נימוק המצדיק העתרות לבקשה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ג סיון תש"ע, 26 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: