מדינת ישראל נ' טגלס

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה על פי הודאתה ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של גניבה בידי מעביד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

2.הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמת תודה בכתב אישום מתוקן ותורשע בגינו.

לעניין העונש- הוסכם כי יושת עונש מאסר מותנה ופיצוי ע"ס 7,000 ₪, שיקוזז מסכום שהופקד כפיקדון בתיק, ויתרתו ע"ס 1,250 ₪ ישולם למתלוננים עד ליום 6.1.14, וכן קנס סמלי לשיקול דעת בית המשפט.

3.בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי הנאשמת קיבלה אחריות על מעשיה והודתה במסגרת הסדר הטיעון.

תיקון כתב האישום הולם את חומר הראיות בתיק, ובכלל זה-תוקן הסכום שנגנב.

הואיל והנאשמת עובדת זרה, הרי שאין מידע לגבי עברה הפלילי.

האינטרס הציבורי התקיים בכך שסך הגניבה יושב למתלוננים, כמו גם העובדה כי אשרת הנאשמת מסתיימת בקרוב, והיא עתידה לעזוב את הארץ.

נסיבות ביצוע העבירות דנן אינן מצדיקות השתת עונש מאסר, הן משום שמדובר בעבירה ראשונה, והן בשל העובדה כי די בעצם רישום הפלילי לחובתה של הנאשמת כדי שזה יעמוד לה לרועץ בפעם הבאה שתבקש אשרת עבודה נוספת בישראל-באופן המשרת את האינטרס הציבורי.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש לכבד את ההסדר.

ב"כ הנאשמת טענה לעונש כי הנאשמת ילדת 1970, הגיעה לארץ על מנת לפרנס את משפחתה ולשלוח כסף לרומניה, שם יש לה אימא חולה וילד.

הנאשמת לקחה אחריות על מעשיה בהזדמנות הראשונה בתחנת המשטרה בגין גניבת סכום כסף לא מבוטל.

כתב האישום תוקן לאור הקושי הראייתי המשמעותי בתיק זה, ולולא הודאתה של הנאשמת במשטרה- לא ניתן היה להרשיעה נוכח החקירה.

עם זאת, הנאשמת בחרה להודות ולסיים את המשפט בעניינה, כשזו לה הפעם הראשונה שהיא עומדת לדין.

אשרת השהייה שלה בארץ הינה עד סוף חודש פברואר 2014.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש לכבד את הסדר הטיעון בעניינה.

הנאשמת הוסיפה כי היא מצטערת (בבכי), וכי יש לה שני בנים, בגילאי 14 ו-18, הגדלים אצל אחותה ברומניה.

4.הכרעה

לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים, לטיעוני הצדדים ולמתווה הסדר הטיעון בתיק, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון בהיותו מאוזן וראוי , המקיים את עקרון ההלימה בהתאם לתיקון 113 לחוק.

במעשיה פגעה הנאשמת בערכים שעניינם זכותו של אדם לקניין ושמירה על רכושו של הפרט.