מדינת ישראל נ' חרסונסקי

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים"), לאחר שהודה כי בתאריך 2.10.07 החזיק סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל של 4.62 גר' נטו (להלן: "הסם").

לאחר שהנאשם הורשע טענו הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה. הסניגורית ביקשה להסתפק במאסר על תנאי ולא להטיל עונש של פסילה, זאת בטענה שהנאשם נגמל מהשימוש בסמים.

מאחר ובעברו של הנאשם שתי הרשעות קודמות, שתיהן בגין עבירות לפי פקודת הסמים, אחת מהן בגין עבירה לפי סעיף 7 (א ) + (ג) סייפא לפקודת הסמים ולאור הוראות סעיף 37 א'. (א 1) לפקודת הסמים קיימת חובת פסילה לתקופה של שנתיים, כאשר לביהמ"ש יש סמכות, בנסיבות מיוחדות אותן על ביהמ"ש לפרט בפסק הדין "...שלא לפסול אותו כאמור או להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

מאחר ואני סבור שהעובדה שנאשם, שבעבר השתמש בסמים, נגמל, מהווה "נסיבות מיוחדות" כלשון סעיף 37 א' (א1) הנ"ל, הוריתי להפנות את הנאשם לשירות המבחן על מנת ששירות המבחן יבדוק את אמיתות טענתו של הנאשם כי נגמל.

בעקבות הפנייתו של הנאשם לשירות המבחן התקבלו שני תסקירים בעניינו. הראשון מ- 31/5/10 והשני מ- 29/6/10. בתסקירים אין אמנם המלצה טיפולית, זאת בשל העדר נזקקות טיפולית, אולם מהתסקירים עולה כי הנאשם "ערך שינוי התנהגותי וחשיבתי משמעותי, התרחק מעולם הסמים ומצליח מזה 3 שנים לנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין ללא מעורבות בסמים".

סבורני כי משזה המצב, היינו שעסק לנו עם נאשם הנקי מסמים מזה כשלוש שנים, מתקיימות אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות אי הטלת עונש של פסילה על הנאשם שבפניי.

אשר על כן, לאור טיעוני הצדדים, הודאת הנאשם, עברו, האמור בתסקירים והאמור לעיל, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע עליה.

אני מורה על השמדת המוצג.

*הוסבר כי לצדדים זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום כ"ז אלול תש"ע, 06/09/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

למזכירות: נא לשלוח את העתק גזה"ד לשירות המבחן.

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: