מדינת ישראל נ' חסניין(עציר)

החלטה

ביהמ"ש משמיע לצדדים את החלטתו של כב' השופט נקדימון

כללי

בפני שתי בקשות שהוגשו בצוותא חדא: האחת, בקשה לעיון חוזר בהחלטת שחרור בתנאים מגבילים שניתנה על-ידי כב' השופטת פרנקל ביום 14.6.2010 בתיק מ"ת 25566/06/10 ולחילוט ערבויות שניתנו בהתאם להחלטה האמורה, וזאת עקב הפרה של המשיב את מעצר הבית שהושת עליו באותה החלטה; השנייה, בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, שעמה הוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו – בגין נסיבות הפרת תנאי השחרור הנ"ל – עבירות של הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והיזק בזדון.

ההחלטה בה מבוקש עיון חוזר

כנגד המשיב הוגש בשעתו כתב אישום, המייחס לו עבירות של התפרצות, גניבה והיזק בזדון, ועמו בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים (מ"ת 25566/06/10). ביום 14.6.2010 החליטה כב' השופטת פרנקל לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית אמו תחת פיקוחן של אמו ואחותו (להלן – "החלטת כב' השופטת פרנקל"). להבטחת מילוי תנאי השחרור הורתה כב' השופטת פרנקל, כי שתי המפקחות יחתמו על ערבויות צד ג' בסך 7,000 ₪ כל אחת וכי המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 7,000 ₪ ויפקיד ערבון במזומן בסך של 1,000 ₪.

כמו כן, הורתה כב' השופטת פרנקל לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב. דיון לאחר קבלת התסקיר נקבע ליום 12.7.2010.

כתב האישום הנוסף

ביום 20.6.2010 הוגש כנגד המשיב כתב אישום נוסף (להלן – "כתב האישום הנוסף") ועמו בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים (מ"ת 36138/06/10). על-פי עובדות כתב האישום הנוסף, על אף החלטתה של כב' השופטת פרנקל, ביום 18.6.2010 בשעה שאינה ידועה למבקשת, עזב המשיב את מקום מעצר הבית על דעת עצמו ובכך ביצע עבירה של הפרת הוראה חוקית. עוד נטען בכתב האישום, כי בהמשך לאותן נסיבות, פגע המשיב במצלמת אבטחה בכך שטיפס על העמוד שעליו היא ממוקמת ותלש אותה ממקומה. בגין כך מיוחסת למשיב עבירה של היזק בזדון. כתב האישום מוסיף ומציין, כי כשהוזעקו כוחות משטרה למקום נמלט המשיב והסתתר בתוך מתחם כלבייה סמוך, ובכך ביצע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ראיות לכאורה

המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות של הפרת הוראה חוקית והיזק בזדון. עם זאת, טוען המשיב כי קיים קושי ממשי בראיות לעניין העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שכן אין בסיס ראייתי לטענה כי נמלט והסתתר מפני השוטרים.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי את טענות הצדדים אני סבור, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. לעניין העבירות שהמשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להן – הפרת הוראה חוקית והיזק בזדון - ראו הודעותיו של המשיב. לעניין העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ראו דו"ח הפעולה של השוטר אשר עובדיה מיום 19.6.2010, המתאר כיצד המשיב רץ ממקום העמוד שעליו הייתה מותקנת המצלמה וניסה להסתתר באורווה הנמצאת במקום.

עילת מעצר וחלופת מעצר

עבירת ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו מקימה עילת מעצר של התחמקות מהליכי שפיטה לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – "החוק"). עבירת הפרת ההוראה החוקית שעבר המשיב מקימה אף היא את עילת המעצר הנ"ל, כמו גם עילת מעצר הנובעת מהפרת תנאי הערובה שהושתו עליו, בהתאם לסעיף 21(א)(2) לחוק. עילה אחרונה זו אף עומדת בבסיס הבקשה לעיון חוזר.

לטענת המבקשת, עסקינן בהפרה בוטה מצידו של המשיב את התנאים שהושתו עליו ימים ספורים לאחר שניתן בו אמון בית-המשפט, ולפיכך יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. המבקשת טוענת, כי המשיב אף הודה כי השתמש בסמים במקום מעצר הבית והדבר מוסיף לחומרת מעשיו. המבקשת מוסיפה, כי עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(2) לחוק אינה מחייבת בחינתה של חלופת מעצר תחילה. המשיב טוען, כי הוא סובל מבעייה של שימוש באלכוהול וסמים ומבקש כי בית-המשפט יפנה אותו לשירות המבחן על מנת לבחון חלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית. לדבריו, לאחר שיצא מהבית, הוא ביקש לשים קץ לחייו לנוכח מצב דכאוני בו היה שרוי. לטענתו, מצב דכאוני זה נבע מכך שעובר לביצוע העבירות נשוא כתב האישום הנוסף, אחד מילדיו, המתגורר עם אמו – גרושתו של המשיב – היה בביתו וביקש להשאר ללון אצלו לאחר שלא ראה אותו במשך מספר ימים (בהם היה המשיב במעצר). דבר זה נמנע ממנו לנוכח איסור החל על המשיב להלין את ילדיו בביתו. לטענת המשיב, הוא נכנס בנסיבות אלה למצב של "קריעת נפש" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 29), שהוביל לביצוע העבירות המיוחסות לו. המבקשת מתנגדת להזמנת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב. לטענתה, אין עוד לתת אמון במשיב, מה עוד שעסקינן במי שמשתמש בסמים ונשקפת ממנו מסוכנות בגין כך.

בפסק דינו של בית-המשפט העליון בבש"פ 7943/09 זובידאת נ' מדינת ישראל (2009) נקבע, כי:

"בית משפט זה הדגיש לא אחת כי הקפדה על תנאי השחרור היא הכרחית, משום שהפרה פוגעת באמון שבית המשפט יכול ליתן בנאשם, והרי אותו אמון הוא תנאי בסיסי לשחרור הנאשם לחלופת מעצר. מעבר לכך, יש לקיים את התנאים המגבילים בקפידה על מנת שניתן יהיה לשמר את מוסד חלופת המעצר... ואולם, לצד הכלל האמור התגבשה ההלכה... לפיה בית המשפט אינו מחויב לבטל את השחרור ולהחזיר את הנאשם למעצר בכל מקרה בו מופרים תנאי השחרור. בסופו של דבר ההחלטה אם לבטל את השחרור לחלופת מעצר, או ליתן לנאשם שהפר לכאורה את התנאים לשחרורו לחלופת מעצר הזדמנות נוספת, היא נושא שעל בית המשפט להחליט בו על פי שיקול דעתו תוך התחשבות בנסיבותיו הקונקרטיות המיוחדות של המקרה הנתון" (שם, פסקה 14).

בבש"פ 3991/08 ביטון נ' מדינת ישראל (2008) נקבע, כי "לא כל הפרה מחייבת אוטומטית את ביטול השחרור בערובה וההחלטה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיב ההפרה".

במקרה דנן, לעניין נסיבות העבירה, הרי שבתיק מ"ת 25566/06/10 יוחסו למשיב עבירות של התפרצות, גניבה והיזק בזדון, ואילו בתיק מ"ת 36138/06/10 מיוחסות לו עבירות של הפרת הוראה חוקית, היזק בזדון והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. באשר לנסיבותיו של העבריין, מדובר במי שלחובתו עבר פלילי בעבירות של החזקת נשק, שוד, הפרת הוראה חוקית, תקיפה וסמים. בצד זאת, עסקינן במי שמעיד על עצמו כסובל מבעיית שימוש באלכוהול וסמים, ושלטענתו ניסה לשים קץ לחייו קודם להתרחשות האירועים נשוא כתב האישום הנוסף ובמהלכם (ראו דבריו בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 28.6.2010, שורת 31-29: "... רציתי בסך הכל להתאבד. לפני העמוד שמדבר עליו התובע עליתי על עמוד של מתח גבוה, שהורידו אותי שני אנשים משכונת אפקה, שטיפסו אחרי לעמוד והורידו אותי"). בנוגע לטיב ההפרה, מדובר בהפרה אחת בלבד, אך בצידה בוצעו עבירות נלוות כמפורט לעיל.

בנסיבות העניין כולן, סבורני כי אין לקבל החלטה בשאלת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים קודם שיתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו, אשר הוראה על עריכתו ניתנה כזכור בהחלטת כב' השופטת פרנקל. אמנם, לנוכח קיומה של עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(2) לחוק אין חובה על בית-המשפט לבחון חלופת מעצר קודם להחלטה על מעצר עד תום ההליכים, אך הרשות לבחון חלופה כזו נתונה בידיו. כפי שצויין לעיל, המשיב טוען כי ביקש לשים קץ לחייו עובר לאירועים נשוא כתב האישום הנוסף, ובמהלכם. כמו כן, עסקינן במי שמודה כי הוא סובל מבעיות של שימוש באלכוהול ובסמים. נסיבות אישיות אלה צריכות להיבדק על-ידי שירות המבחן בצוותא עם משקלם של העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי על מנת לגבש המלצה שתובא בפני בית-המשפט בנוגע למשיב.