מדינת ישראל נ' חסין שמואל

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 14.12.10, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור ב- 37 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנות 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 22.1.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ שגיב קורן, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 14.12.10, בסמוך לשעה 16:00, נהג הנאשם בקטנוע בתל אביב, ברחוב וולפסון, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם רחוב צ'לנוב, נצפה על ידי עד התביעה כאשר אינו מציית לתמרורי ב- 37 המוצבים בכיוון נסיעתו, חולף על פני קו העצירה המסומן במקום ופונה שמאלה בנסיעה רצופה.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני עצרתי בעצור. קיבלתי את הדו"ח הזה עקב בלבול של השוטר שחשב שאחזתי פלאפון והוא עצר אותי בגלל הפלאפון וקיבלתי על העצור".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך עצר עצירה מלאה טרם שנכנס לצומת. לטענתו, ממקום עמידתו, לא יכול היה העד לראות כי עצר. כמו כן, טען הנאשם כי העד עצר אותו בטענה כי השתמש בטלפון נייד ולאחר שראה כי הטלפון הנייד היה מונח במתקן ייעודי, אמר לנאשם כי ירשום לו דו"ח על תמרור ב- 37.

לתמיכה בטיעוניו, הגיש הנאשם תמונות הצומת, שסומנו נ/1 – נ/4.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, מיקום התמרורים, קיומו של קו עצירה ותיאר את מסלול נסיעתו של הנאשם.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם, באשר לשדה ראיה מוגבל ממקום עמידת העד לעבר קו העצירה, אינה נתמכת גם בתמונות שהוגשו מטעמו. ב- נ/3 ניתן לראות בבירור כי אין כל מגבלת שדה ראיה ממקום עמידת העד לעבר התמרורים וקו העצירה.

בנוסף, הזדמנתי למקום העבירה מספר ימים לאחר מועד ההוכחות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי כי ממקום עמידת העד, קיים שדה ראיה גלוי ומלא לעבר התמרורים וקו העצירה.

גרסת הנאשם לפיה העד הורה לו לעצור בשל עבירה אחרת, נדחתה על ידי העד ולא התרשמתי כי מדובר בגרסה שיש לה אחיזה במציאות.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ב , 16 פברואר 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: