מדינת ישראל נ' חסון

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים.

התאונה אירעה בצומת דרכים. רכב התובעת הגיע אל הצומת וביקש לפנות שמאלה. אופנוע הנתבע הגיע אל הצומת מהכיוון הנגדי וביקש לחצות את הצומת ולהמשיך ישר בכיוון נסיעתו. בעקבות התנגשות הרכבים נפגע הנתבע ופונה לבית החולים. לטענת הנתבע – כפי שעולה מכתב הגנתו – רכב התובעת התפרץ לצומת כשזה לא היה פנוי והתנגש באופנועו.

לאחר ששמעתי את העדויות אין בידי לקבל את גרסת הנתבע וסבורני כי האחריות על התאונה רובצת במלואה לפתחו.

מהעדויות עולה כי מסלולי הנסיעה בכיוון נסיעתו של הנתבע היו עמוסים מאד והרכבים שנסעו בהם עמדו כאשר מעת לעת התקדמו בנסיעה איטית (כך העיד גם הנתבע, ע' 6, ש' 17-18 לפרוטוקול, וזאת בניגוד להכחשתו את הדברים בכתב הגנתו).

בדיון לפני העיד עד ראייה שהיה בעת התאונה איש משטרה שעמד עם רכבו בצומת המדובר. עדותו היתה מהימנה עלי והוא הקפיד לתאר את הדברים כפי שהוא זוכר אותם וללא הגזמה. העד אף הביא לידיעת בית המשפט כי הגם שלא היתה כל היכרות בינו לבין נהג רכב התובעת הרי שלאחר שפרש מן המשטרה הצטרף לשירות בתי הסוהר ושם הזדמן לו לראות את נהג התובעת. מעדותו עולה כי הוא נסע בכיוון נסיעתו של הנתבע וכי נוכח העומס בכיוון נסיעה זה נעצר על קו הצומת בנתיב הימני, זאת משום שנתיב הנסיעה מעברו השני של הצומת היה חסום ברכבים והוא לא רצה להיכנס לצומת ולחסום אותו. בעודו עומד בקו הצומת הבחין ברכב התובעת מבצע פנייה שמאלה אלא שאז עקף אותו לפתע הנתבע מצד ימין כשהוא נוסע על שול הכביש, עובר על אי תנועה המצויר על הכביש ופגע בחלקו הימני הקדמי של רכב התובעת (ע' 1, ש' 16-26 לפרוטוקול). מעדות זו של עד ראייה שלא היה מעורב בתאונה עולה בבירור כי הנתבע נהג בחוסר זהירות ונכנס לצומת באורח מסוכן ותוך עקיפת התנועה מימין. בדברי הנתבע עצמו היה כדי לחזק את עדות עד הראייה, שכן הנתבע עצמו אישר בעדותו כי בעוד שיתר הרכבים במסלול נסיעתו נסעו לאט מאד או עמדו הרי שהוא נכנס לצומת "בנסיעה שוטפת" מבלי לעצור כשלשיטתו שלו נסע בצדו הימני של הנתיב הימני (ע' 6, ש' 16-17). בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי הנתבע הוא שהתפרץ לצומת בחוסר זהירות. גם מיקומה המדויק של התאונה בתוך הצומת (אותה סימן הנתבע על גבי השרטוט שהוגש), בקצה הימני של הצומת (מכיוון נסיעתו של הנתבע) ובנקודה בה רכב התובעת היה על סף השלמת הפנייה, כמו גם תמונות הנזק ועוצמת החבטה (ע' 5 ש' 4-5), וכן עדות הנתבע עצמו כי רכב התובעת היה במצב של עצירה או כמעט עצירה קודם להתנגשות הרכבים (ע' 6, ש' 18-19), כל אלה עולים בקנה אחד עם גרסת נהג התביעה כי רכב התובעת נקט משנה זהירות בעת חציית הצומת והם אינם מתיישבים עם גרסת ההגנה כי רכב התובעת התפרץ לצומת.

התמונה העולה ממכלול העדויות היא כי רכב התובעת נכנס לצומת בזהירות ובעת שזה היה פנוי ואילו אופנוע הנתבע נכנס לצומת באורח מסוכן, בנסיעה רצופה מבלי להאט ותוך התעלמות מעומס התנועה במסלול נסיעתו ומרכב התובעת שכבר היה עמוק בתוך הצומת וכמעט הספיק להשלים את הפנייה.

משכך – דין התביעה להתקבל.

משלא הובאו ראיות מטעם הנתבע לעניין הנזק, הנתבע ישלם לתובעת סך של 18,700 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 700 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2500 ₪.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: