מדינת ישראל נ' חן(עציר) ואח'

החלטה

1.מבוקש להאריך מעצר המשיב עד תם ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 8 אישומים בעבירות התפרצות לבית מגורים וגניבה בצוותא ביחד עם אחרים.

3.אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה להרשעת המשיב במיוחס לו, ואולם הסנגורים טוענים כי יש חולשה בראיות המצדיקה ביתר שאת שחרורו בחלופת מעצר וזאת עוד היום ועוד בטרם התקבל תסקיר מעצר בעניינו.

4.נשמע בפני היום טיעונם המפורט והארוך של ב"כ שני הצדדים בענין הראיות לכאורה, תיק החקירה הונח בפני ואף עיינתי בו.

5.סבורתני לעת הזו,ולצורך החלטתי זו, כי יש יסוד ראייתי המספיק להורות על הארכת מעצר המשיב . בהקשר זה אציין כי ביחס לאישום החמישי מוסכם כי יש ראיות לכאורה להרשעת המשיב במיוחס לו באישום זה, באישום זה מיוחסת למשיב התפרצות לבית מגורים בצוותא, גניבה בצוותא, בנוגע לבית שברחוב רזיאל 21 אליו התפרצו המשיב ואחרים על פי המיוחס להם בכתב האישום לאחר שקיבלו מפתח קודם לכן מאדם אחר, בכוונה לבצע גניבה או פשע האדם האחר על פי הנטען הינו מר קובי זקן אשר על פי המיוחס למשיב שבפני קיבל המפתח לדירה מידיו .

6.ככלל, האישומים כנגד המשיב ואחרים נסמכים על הודעות חלק משותפים חלק מהמיוחס להם, ובעיקר דוחות הובלה והצבעה ובעיקר על הודעות השותף מר דוד רחמים .

7.עיקר טענת הסנגורים היא אין לסמוך על הודעת שותף זה לאור עברו משנתפס בכף משניסה להרחיק עצמו בכל דרך ולרבות ייחוס המעשים לאחרים מן האשמה לאור סתירות שקיימות בין גירסתו לגירסאות עדים אחרים.

8.אציין כי עיקר ההכרעה בשאלות אלה המצריכה ייחוס משקל וקביעת מהימנות בדבר עדויות העדים וגרסאותיהם תינתן בתיק העיקרי לאחר השמעת העדויות וחקירת העדים בעת הזו ולצורך החלטת המעצר, בית המשפט איננו נדרש ואיננו מסוגל לקבוע קביעות בדבר מהימנות העדים, הגם שיתייחס לסתירות מהותיות בגרסאות גם בשלבי המעצר.

9.ראיתי לנכון לדחות החלטתי בענין מידת החולשה הנטענת אם בכלל שבראיות עד לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ולהכריע בשתי שאלות אלה כמקשה אחת.

10.גם על יסוד הראיות שמוסכם כי קיימות לצורך הרשעת המשיב במיוחס לו, קמה עילת מעצר הנובעת ממסוכנותו של המשיב על יסוד ההלכה שנקבעה בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נגד מדינת ישראל וזאת באשר ניתן לומר כי יש תכנון מוקדם של ביצוע העבירות על פי הנטען בכתב האישום ,כי יש שיטתיות בהיקף משמעותי של ביצוע העבירות ואף תחכום יחסי באופן ביצוען.

11.השאלה הנשאלת היא האם ניתן ליתן אמון במשיב לצורך שחרורו בחלופת מעצר.

12.ההנחה היא כי גם אם יקבע בסופו של יום כי יש חולשה בראיות, אם לא תימצא חלופה הולמת לא ישוחרר המשיב .

13.ההנחה היא כי עיקר השאלה הנוגעת לשחרור המשיב בתנאים תיגזר ממידת האמון שניתן לתת בו עצמו , אפילו יש לו ערבים טובים אשר כנגדם לא ניתן להעלות כל טענה.

14.שאלה זו להבנתי מן הראוי לבחון באמצעות תסקיר מעצר.

15.נטען על ידי הסניגורים כי החלטה שאין בה כדי להביא לשחרור מיידי של המשיב תהא בבחינת אפלייתו לעומת אחר ששוחרר עוד בטרם נערך תסקיר מעצר בעניינו הכוונה היא למר אביב .בהקשר זה יצוין כי בהבדל מהמשיב שבפני מר אביב הינו אדם צעיר ביותר כבן 18 שנים על סף קטינות, הנעדר עבר פלילי.

16.לעומתו המשיב שבפני הוא כבן 25 ,גם הוא צעיר אמנם, אך לא צעיר כחברו, ויש לו עבר פלילי בהבדל מחברו.

17.גם חלקו של המשיב על פי המיוחס לו בכתב האישום גדול יותר.

18.הדיון ידחה לפיכך ליום 18.2.2010 שעה 9.00 לקבלת תסקיר.

19.המזכירות תמציא עותק ההחלטה לשירות המבחן.