מדינת ישראל נ' חמוד ואח'

החלטה

עם כל הכבוד לסניגור המלומד, גם אם החשודים היו, לכאורה, נתונים במעצר בלתי חוקי במשך 7 דקות, אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה למעצרם. גם אם היו משוחררים ניתן היה להגיש בקשה למעצרם. לכן אני דוחה את בקשת הסניגור למחוק את הבקשה על הסף.

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"א, 29/11/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

מדובר בבקשה להאריך את מעצרם של שני החשודים מכח הוראות סעיף 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996. כפי שעולה מהוראות אותו סעיף, ביהמ"ש מוסמך להורות על מעצר של חשוד, שחקירתו הסתיימה וישנה כוונה להגיש כתב אישום + בקשה למעצר עד תום ההליכים, רק אם שוכנע ביהמ"ש כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים. לצורך כך על ביהמ"ש לבדוק את חומר החקירה ולהשתכנע שיש עילת מעצר ויש ראיות לכאורה. זאת אעשה לאחר הפסקה, לצורך עיון בחומר החקירה. בשלב זה אני מורה להוריד את החשודים בחזרה לחדר המעצר שבביהמ"ש.

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"א, 29/11/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

1.שני החשודים שבפניי נעצרו ביום 26/11/10, בשעות הצהריים, לאחר שברכבו של חשוד מס' 2, בו נסעו שניהם, נתפסו אקדח עם מחסנית וכדורים (להלן: "האמל"ח").

2.החשודים הובאו במוצ"ש, 27/11/10, בפני ביהמ"ש ומעצרם הוארך עד היום.

3.החקירה בעניינם של החשודים הסתיימה ובכוונת המבקשת להגיש נגדם כתב אישום בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 + בקשה למעצר עד תום ההליכים, תוך תקופת מעצרם. לכן הוגשה הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להאריך את מעצרם ב- 3 ימים.

הבקשה מבוססת על הוראת סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

4.ב"כ המבקשת הגיש הצהרת תובע, כדרישת סעיף 17(ד) לחוק המעצרים. במצב דברים זה ולצורך ההכרעה בבקשה שבפניי שומה עלי לבדוק האם לאור מהות העבירה המיוחסת לחשודים ולאור חומר החקירה, יש עילה לכאורה לבקש את מעצרם של החשודים שבפניי עד תום ההליכים. היינו, יש לבדוק האם קיימת עילת מעצר עד תום ההליכים והאם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של החשודים.

5.אשר למקרה שבפניי, אין חולקין שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של החשודים, שהרי האמל"ח נתפס ברשותם והם הודו בכך ואף מסרו גרסה באשר להמצאות האמל"ח ברכב בו נסעו. יחד עם זאת, אני סבור שלאור עברם הנקי של החשודים, נסיבות הימצאות האמל"ח בהחזקתם והעדר כל מידע על מעורבות בפלילים לא מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שלקיומה טוענת המבקשת (כך צוין בהצהרת התובע).

אמנם אין להקל ראש בחומרת העבירה שבביצועה חשודים החשודים שבפניי, אולם יש לזכור שהמעצר בשלב זה אינו מקדמה על חשבון העונש. את העונש לו הם ראויים יקבלו החשודים אם וכאשר יוגש נגדם כתב אישום והם יורשעו בביצוע העבירה, שבביצועה הם חשודים.

6.סיכומו של דבר, מאחר ולא שוכנעתי שיש עילה לכאורה לבקש את מעצרם של החשודים עד תום ההליכים, אני דוחה את הבקשה שבפניי ומורה לשחררם בתנאים כדלקמן:

א.החשודים יתייצבו בביהמ"ש בכל מועד אליו יוזמנו אם וכאשר יוגש נגדם כתב אישום.

ב.יופקדו התחייבות עצמית של כל אחד מהחשודים + ערבות צד ג' לכל אחד מהם, ע"ס 15,000 ₪ אחת אחת, להבטחת התייצבותם בביהמ"ש, כאמור.

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"א, 29/11/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

זכותה של המבקשת לערור על החלטתי. אני סבור שיש לאפשר את הגשת הערר כאשר החשוד נתון במעצר.