מדינת ישראל נ' חמדני ואח'

גזר דין לנאשם 1

נגד הנאשם הוגש כתב אישום - אשר תוקן בהמשך, במסגרת הסדר דיוני - כך שייחס לו, במסגרת ארבעה אישומים שונים, עבירה אחת של סיוע לסחר בסם מסוכן, שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, ועוד עבירה אחת של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

האישום הראשון מספר על כך שביום 9.5.12, בשעת ערב, סחר הנאשם 2 בסם במשקל של 2.47 גרם קוקאין, אשר מכר לסוכן משטרתי תמורת 2,250 ₪, כאשר הנאשם מסייע בידו, באופן שלאחר קבלת הכסף על ידי הנאשם 2, הלך הנאשם לשיח סמוך, ומסר 5 מנות קוקאין לאותו סוכן.

האישום השני כולל אירוע מיום 21.5.12 בשעת ערב, אז סחרו שני הנאשמים, בצוותא חדא, בסם מסוג קוקאין, בעלות של 3,150 ₪, לאותו הסוכן (אין פירוט של משקל הסם בכתב האישום). תיאום המכירה נעשה על ידי הנאשם 2, אולם את תוכנית המכירה הוציא מן הכוח אל הפועל הנאשם, אשר קיבל את הכסף לידיו ומסר 7 מנות קוקאין לסוכן, אשר נשלפו מקומה תחתונה בביתו של הנאשם.

האישום השלישי, מתייחס ליום 23.5.12, והוא מתאר מכירת "סולו" מוצלחת על ידי הנאשם, של סם קוקאין במשקל 8.88 גרם אשר נמכרו לסוכן תמורת 5,000 ₪. הסוכן הגיע לביתו של הנאשם שם מסר לו הנאשם את הסם וקיבל לידיו את הכספים.

האישום הרביעי מדלג לסוף חודש יוני 2012, או אז החזיק הנאשם בביתו, בכיס מעילו, 3 מנות סם קוקאין במשקל כולל של 2.55 גרם, ומכאן האשמתו בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

ביום 21.2.13 הודה הנאשם באישומים המיוחסים לו, לאחר שתוקן כתב האישום, כאמור לעיל.

הסדר הטיעון בין הצדדים כלל עתירה של התביעה למאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, חילוט ופסילת רישיון נהיגה, תוך הסכמה כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר עובר לגזירת דינו, מבלי שהדבר מחייב את התביעה, כהוא זה.

באותה ישיבה הוכרז הנאשם, נוכח הודייתו, כסוחר סמים.

לבקשת ההגנה, נשלח הנאשם גם לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, אולם הדבר נעשה מבלי שיהיה בכך, כמובן, לרמז על הבאות או לחייב מי מהצדדים.

תסקירי שירות המבחן (ראשוני ומשלים) בעניין הנאשם הונחו בפני בית המשפט במסגרת ישיבת 7.10.13, ולאורם טענו הצדדים לעונש, לאחר שההגנה השמיעה עד אופי מטעמה, מר גל שרעבי, מזכ"ל ועד שכונת התקווה, שלעדותו נידרש עוד בהמשך.

התביעה חידדה את חומרת מעשיו של הנאשם, חרף העדר עברו הפלילי, כאשר היא מפנה זרקורה לטיבו הקשה של הסם, למשקלו, לזמינותו לנאשם, ולרצף מעשיו הפליליים.

לשיטת התביעה, יש לגזור על הנאשם עונשים הנשענים על ארבעה מתחמי ענישה שונים, כאשר היא יגעה והניחה בטיעוניה מתחם מתאים לשיטתה, ביחס לכל אישום ואישום: האישום הראשון, המדבר בסיוע לסחר בסם מצדיק לטענת התביעה 6 חודשי מאסר בפועל עד 14 חודשים כאלה; האישום השני מחייב לשיטתה מתחם שנע בין 10 חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשים; באישום השלישי הושם דגש על כמות הסם האדירה שנסחרה, כך לטענת המדינה, והמתחם שהונח הרקיע כדי 18 חודשים ועד 36 חודשים של מאסר בפועל; האישום הרביעי, המדבר בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, הצדיק לדעת המדינה, מתחם ענישה שבין 6 עד 14 חודשי מאסר בפועל.

המדינה הפנתה לפסיקה התומכת לדעתה במתחמיה, והזכירה על בסיס אותה פסיקה, כי ההליך השיקומי אינו חזות הכל. עוד עמדה התביעה על כך, כי אין המדובר בנאשם שהוא נרקומן בעצמו, אחד ש"נאלץ" לסחור בסם כדי לממן התמכרותו, אלא במי שפעל בקור רוח, כסוחר סמים ממולח, לכל דבר וענין.

מאידך גיסא, ההגנה הכבירה מסמכים ואף העידה עד אופי כאמור, ללמדך כי הנאשם איננו עבריין מועד, אלא אדם שהצטיין בלימודיו התיכוניים, רכש לעצמו מקצוע, הועסק בחברת "בזק", בין היתר, שירת שירות צבאי מלא ומוצלח, והוערך על ידי מפקדיו כאחראי, הגון, ישר, ועוד.

עוד הציגה ההגנה תעודה ממנה עולה כי הנאשם משרת במילואים. עד האופי ומסמכים נוספים שהוצגו, לימדו על הנאשם כאדם שכבר כנער סייע בתיקון מחשבים למשפחות קשות יום אשר פנו לוועד השכונה בבקשה לסיוע, ואף סייע בחלוקת חבילות מזון למשפחות נזקקות, באמצעות רכבו שלו, בסופי שבוע ובחגי ישראל. כן הוצגו תלושי משכורת, ומכתב רואה חשבון, ממנו עולה כי הנאשם סגר עסקו - קיוסק בבית ספר במעגן מיכאל - בשלהי שנת 2010.

ההגנה אף הגישה מסמכים מנבכי התיק עצמו, אם דוחות פעולה ואם תמלילי שיחות, מהם עולה לכאורה כי הנאשם לא היה אלא "פועל" של בן הרוש, הנאשם 2, שאין חולק, כך נדמה, נוכח עברו הפלילי ובכלל, כי הוא היה המוביל ויוזם פרויקט הסחר שהביא את הנאשם עד הלום, אל ספסל הנאשמים. ההגנה אף הרחיקה לכת, לדעתי, כאשר ביקשה לראות את הנאשם כ"מריונטה" בידיו של אותו בן הרוש, ובהתאם - לגזור דינו, לקולא כמובן.

ההגנה טענה עוד, גם בהסתמך על עמדת שירות המבחן, כי לא בצע כסף עמד לנגד עיני הנאשם אלא דימוי עצמי נמוך, אשר יחד עם התחברות לחברה שולית וצורך בהשתייכות וקבלה לאותה חברה - דרדרו את הנאשם לבצע את העבירות האמורות.

ההגנה ביקשה את בית המשפט להעדיף את האינטרס השיקומי והטיפולי ביחס לנאשם דנא, והיא השליכה את יהבה גם על תסקירי שירות המבחן, אשר המליצו שלא לשלוח את הנאשם אל מאחורי הסורגים, חרף ההבנה כי מדובר בעבירות חמורות, ובהתאם לכך - להסתפק בביצוע עבודות שירות, לצד העמדת הנאשם בפיקוח שירות המבחן, למשך שנה.

תסקירו הראשון של שירות המבחן אכן סיפר על בחור צעיר, ללא עבר פלילי, נקי מסמים, אשר היה ער לצורך בטיפול בו, לקח אחריות על מעשיו וחש בושה וחרטה בעטיים, וככזה שההליך הפלילי היווה גורם מרתיע בהחלט עבורו.